אחת ממטרות הפעילות של אס"י ושל הקהילה האוטיסטית העולמית כולה, הינה הטמעת הגישה החברתית לאוטיזם בישראל ובעולם. אנו רואים חשיבות רבה בשינוי היחס אל אוטיזם כאל מחלה או כאל חוסר או חסרון ומעוניינים להציג גישה אשר תאפשר יתר קבלה והכלה של אוטיזם ושל האדם הנמצא בספקטרום האוטיסטי בקרב סביבתו.
את הטיפול ה"מסורתי" באוטיזם ניתן לחלק (באופן גס ביותר) לכמה גישות:
- גישה התנהגותית
- גישה ביו-רפואית
- גישה תקשורתית
- גישה חברתית
ההבדלים בין גישות אלה הינם בעיקרם, הבדלים בראיית "מוקד" הבעיה הקרויה אוטיזם לפי כל אחת מן הגישות ומכאן – התחום העיקרי בו, לפי דעת המטפל, יש לתת את עיקר ההתייחסות הטיפולית. עם השנים , אף התפתחו בגישות אלה, חלוקות משנה ואף גישות המשלבות שתיים או יותר מן "הגישות העיקריות". כל הגישות הללו מקבלות את העובדה כי אוטיזם הינו כשלעצמו בעיה / מגבלה / מכשלה המונעת מן האדם לתפקד בסביבתו מעצם טבעה של ה"בעיה" ועל כן יש לטפל בשורש של אותה המגבלה ולנסות לנטרל / להחליש את אותו השורש. הנחה סמויה בכל הגישות הללו היא כי הסביבה הינה נתון שאין צורך / אין יכולת לשנותו. הדבר אותו יש "לתקן" או "לטפל" על פי כלל הגישות הללו הינו אותו מוקד הבעיה המצוי באדם האוטיסט עצמו.
כמה מן הגישות ה"מסורתיות" לטיפול באוטיזם, רואות את שורש ה"בעיה" בקשיים חברתיים או בחוסר יכולת לפתח הבנה חברתית / מודעות חברתית. על כן, מנסות אותן גישות טיפוליות, באמצעים שונים ומגוונים "להקנות כישורים חברתיים" בהנחה כי כאשר יירכשו אותם הכישורים יוסר המכשול המונע מהאדם האוטיסט להשתלב בחברה. גישות טיפוליות אלה יכולות להיכלל יחד תחת פרדיגמה אחת אשר ניתן לכנותה "הגישה חברתית לטיפול באוטיזם". על פניו, הגישה החברתית לטיפול באוטיזם, נוטה לטשטש את הבסיס הרפואי ביולוגי של אוטיזם בקבלה את ההנחה כי שורש הבעיה הינו חברתי ועל כן גם הדרך לאבחן אוטיזם צריכה לעבור דרך ה"כשלים" החברתיים / פסיכולוגיים ולא דרך הפיזיולוגיה.
לכאורה, איננו מביאים כל דבר חדש. בשביל מה אנו נחוצים אם כבר קיימת גישה חברתית לטיפול באוטיזם? האם יש כאן דיסוננס שלא נתנו עליו את הדעת? האם אין סתירה בכך שאנו מביאים דבר חדש הנקרא "הגישה החברתית לאוטיזם" בעוד שגישה טיפולית כזו כבר קיימת?! יתרה מכך, במסגרת גישתה של הקהילה האוטיסטית בכלל וגישתו של אס"י כארגון, אנו שואפים להגיע דווקא לאבחון שיהיה יותר מבוסס על אבחון שוני פיזיולוגי / נוירולוגי ולא מבוסס על הביטויים ההתנהגותיים / חברתיים / פסיכולוגיים של אוטיזם. מכאן שאנו דווקא אלה שמנסים למשוך את האוטיזם לכיוון הרפואי / ביולוגי ולא לכיוון החברתי. הלא כן?! מטרתי כאן היא לנסות ולהבהיר מדוע אין כאן דיסוננס ומהו ההבדל בין הגישה החברתית לאוטיזם ובין הגישות הטיפוליות לאוטיזם – כולן, כולל זו אותה כיניתי כאן כבר הגישה החברתית לטיפול באוטיזם.