שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

עוד מיני נצחון בדרך – השאלה היא רק מתי תסתיים כבר המערכה כולה

השבוע זכיתי בכמה נקודות נוספות במאבקי להכרה מן המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור המתאים. בדיון ראשון בפני רשמת בית הדין האזורי לענייני עבודה בחיפה, דיון שערך פחות ממחצית השעה, הוחלט כי יש להעביר את תיקי חזרה אל ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי. מדוע לא קבע בית במשפט כי יש להעלות את אחוזי אבדן כושר ההשתכרות שלי? משום שאין הדבר בסמכותו. אין לבית המשפט הכלים בכדי לבדוק סוגיה זו והחוק (אשר כלל אינו עוסק בשאלה כיצד לעשות זאת) מתיר למוסד לביטוח לאומי לקבוע אחוזים אלה באופן בלבדי!

אז מדוע בכלל להחזיר את התיק אל ועדת הערר? הרי המוסד לביטוח לאומי כבר קבע את קביעתו. ובכן, מדברי עורך הדין המכובד של המוסד לביטוח לאומי באותו הדיון עולה כי ועדת הערר לא נימקה דיה מדוע העניקה לי 74% אבדן כושר עבודה ולא 75% ששווים (לדברי אותו עורך דין) 100%. אופס! אותי לימדו בבית הספר היסודי (לא ממש. יותר נכון להגיד שלמדתי זאת בעצמי, אבל ניחא, ניתן להם ליהנות מעט מן הספק) שאחוזים זה מספר מחולק ב 100 ולא ב 75. ואני לתומי הייתי סבור שלפני שלומדים משפטים יש ללמוד כי 75 ≠ 100 . ובכן, הסוגיה הזאת כי בעיני המוסד לביטוח לאומי, היות ו 75% אבדן הכושר להשתכר מהווים זכאות ל 100% קצבת נכות, המקסימום הינו 75% וכל החישוב מבוסס על מקסימום זה, עובדה זו עלתה כבר בערעור שהוגש לבית המשפט והועלתה גם על ידי עורכת דיני ובאת כוחי עוד בטרם הפיק פיו של עורך הדין של המוסד לביטוח לאומי את מרגליותיו. אז אין להתפלא על כך שגם עורך הדין, אשר עובד באותו המוסד, סבור כך, בניגוד לחוק ובעיקר, בניגוד לחוקי המתמטיקה.

מה כן מעלה תמיהה בראשי? אם אכן, לפי המשתמע (והוא גם אמר זאת מפורשות) מדברי אותו עורך דין מלומד, אין המוסד לביטוח לאומי מתנגד כי יועבר התיק חזרה אל ועדת הערר, מדוע בכלל הינו צריכים להגיע אל אותו הדיון בבית המשפט? מדוע היה עלינו להמתין מחודש דצמבר אשתקד ועד לדיון שנערך השבוע – משך כחצי שנה, בכדי להחזיר את התיק אל ועדת הערר? מדוע עלינו להטריד בכלל את בית המשפט בתיק זה? מדוע, בעת שראו עורכי הדין של הלשכה המשפטית במוסד לביטוח לאומי את הערעור, שהם מסכימים לו, מדוע לא יכלו הם להנחות את ועדת הערר באותו המוסד, לדון מחדש בתיק? לצורך כך, אנוכי בעצמי סיפקתי בידי אותו עורך הדין המלומד את עלה התאנה להתכסות בו. אל הדיון באתי מצויד בכמה טפסים המעידים על כך שסגרתי את העסק הפרטי שלי, אשר בעת הגשת הערעור עדיין היה קיים והמשיך להפסיד…. ובכך סיפקתי לאותו עורך הדין את הטענה כי "ישנן ראיות חדשות בתיק".

ובכל זאת מעוניין אני להמשיך ולהקשות, ובניגוד לכל שאלותיי הקודמות, על שתי הבאות, אין בידי תשובה. לפחות לא כזו המספקת אותי. אני מעוניין לשאול כאן, באופן פתוח, את כל מי שמסוגל אולי להשיב:

  1. האם לא היה די בטענתו של עורך הדין של המוסד לביטוח לאומי כי "ועדת הערר לא נימקה מספיק את החלטתה" (טענה אשר הוא הקריא ממה שכתב עוד בטרם נודע לו על אותן ראיות), בכדי להנחות כאמור את ועדת הערר ולא להטריד את בית המשפט?
  2. את העסק שלי סגרתי בחודש ינואר ש"ז (היות והפסדיו היו כה רבים עד שאינני מעוניין יותר להמשיך ולהגדילם עוד שנת מס, וכך אין פעילות עסקית בתיקי החל מתום שנת המס הקודמת). ככל בעל עסק ועל פי חוק, בעת שסגרתי את עסקי, הודעתי למוסד לביטוח לאומי כי העסק נסגר. אני מחויב למסור הודעה כזו בלי כל קשר לנכותי. ואכן, אחד המסמכים אשר הוגשו לבית המשפט ולעורך הדין של המוסד לביטוח לאומי הוא אכן, אותו טופס דיווח, ועליו רשום מפורשות כי הוא נמסר למוסד לביטוח לאומי (המעסיק של אותו עורך דין שישב באותו דיון בבית המשפט) ביום השביעי לחודש ינואר ש"ז (כחמישה חודשים לפני הדיון). האם זה נחשב כראיה חדשה??? האם חמישה חודשים אינם מספיק זמן עבור שתי מחלקות באותו מוסד ממשלתי להיות מתואמות האחת עם השנייה?

הסיכום הוא שבמסגרת בית המשפט, קיבלתי את כל אשר יכולתי לקוות לו. אני מאוד מצר על הסחבת שנוקט המוסד לביטוח לאומי בענייני, אולם אינני מתכוון לומר נואש. כל עוד יעמדו לצידי מספיק אנשים טובים, וכל עוד אמשיך לקבל את הסיוע המשפטי הנהדר אותו אני מקבל היום ממלאך מגן נוסף בדמות עו"ד קארין אלהרר מן הקליניקה המשפטית לסיוע לאנשים עם מוגבלויות באוניברסיטת בר אילן והסטודנטים שלה, אינני מתכוון לוותר עד למיצוי כל זכויותיי ועד להכרה המלאה לה אני זכאי מאת המוסד לביטוח לאומי, אשר במקום להיות גורם מקל ומסייע למען השינוי החברתי המיוחל ביחס לאנשים עם מוגבלויות, ממשיך להערים קשיים על קשיים. יום יבוא, וככל שחולפים הימים רחוק יום זה פחות ופחות, ואנו נשיג את מבוקשנו ונזכה לשוויון זכויות, חובות והזדמנויות בחברה האנושית.

*
שייך לנושא(ים): אספרגר והספקטרום האוטיסטי, רשתות (מכל מיני סוגים)
*
תג(ים): , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.