ברוכים הבאים לקהילת הנכים

פוסט זה הוא תרגום של פוסט מאת ג'ואל סמית. זו כבר הפעם השניה שאני פוגש טקסט של ג'ואל שנכתב כאילו יצא מגרוני שלי. ג'ואל מפנה את הפוסט שלו לפעילים א"סים העוסקים בסנגור עצמי. במדינות דוברות אנגלית יש כבר לא מעט אנשים כאלה. כאן, בישראל של היום, עדיין לא. אני מקווה שבעתיד הקרוב יהיו עוד כמה א"סים שיפעלו בנושא. אבל בינתיים, אני סבור שהטקסט הזה יכול להאיר גם כמה עיניים שעד היום לא ממש מבינות כיצד המודל החברתי לנכות יכול להיות מוכל ככתבו וכלשונו גם על מוגבלויות קוגניטיביות, התפתחותיות ושכליות.

ברוכים הבאים לקהילת הנכים / ג'ואל סמית
(תרגום ברשות – המקור נמצא כאן)

זהו פוסט שנכתב בהשראת קריאה מקוונת מהזמן האחרון… בבקשה לא להניח כי אני כותב ישירות לאדם מסויים (אתם לא שונאים את הצורך בהקדמות בכל הקשור לדעות הקדומות המושרשות ביותר בחברה?), ואין לי כל כוונה לפגוע במישהו. אולם אני מאוכזב מדבר מה אותו אני רואה לאחרונה שוב ושוב. זה נכתב היות וזהו סגנוני ואני סבור כי זו הדרך היחידה בעבורי להבהיר את השקפתי. שוב – אינני מעוניין לפגוע באיש! על כן, בלי כל הקדמות נוספות, הנה הפוסט:

לאוטיסטים העוסקים בסנגור עצמי באשר הם: ברוכים הבאים לקהילת הנכים!

כן. בדיוק. אתם בעלי מוגבלות. כן, אתם יכולים לקחת שתי מילים אלה בנפרד ולומר לי שאינכם, אך האמינו לי, אתם כן. ולא. אינני טוען כי אתם יותר או פחות פונקציונאליים מאחרים. כוונתי היא כי אתם חלק מקהילה המוגדרת ע"י המוסדות והכיוונים החברתיים. קהילה שנוצרה בשל סטטוס המיעוט שלנו והעובדה כי החברה מקבלת חוזקים וחולשות מסויימות וכל מי שחסר את התבנית הזו של חולשות וחוזקים, יהיו לו קשיים בחברה שכזאת.

כן. זהו המודל החברתי. זו איננה הגישה לנכות של "אלוהים אדירים, אני כל כך שבור והחיים בזבל ואני רוצה להיות נורמלי כי אז הכל יהיה נהדר ויהיה לי המון כסף וחברה ומכונית חדישה". אולם זוהי ההכרה בכך שיש לנו בעיות בסדר החברתי הנוכחי. אתם יכולים להבחין גם כי אין כאן ראיה של החברה בתור יישות סטטית, בעלת ערכים מוסריים שאינה ניתנת לשינוי, כי אם כמוסד שניתן וראוי לשנות – גם אם לעיתים קשה מאוד לראות כיצד ניתן לשנותו.

יחד עם זאת, אני רוצה שתדעו כי "אין כל חדש תחת השמש". אין כל צורך שתמציאו מחדש תאוריות של נכות, שתצאו בדרך חדשנית להיאבק בדעות קדומות או אפילו שתלמדו "כיצד חושב האויב". כל שעליכם לעשות הוא להתבונן במה שעזר לנכויות אחרות וכיצד ומדוע זה עבד עבורם. ייתכן, רק ייתכן, שהפילוסופיה שלכם בכל הנוגע לנכויות אינה שלמה ומעודכנת כפי שהיתה יכולה להיות, אם אינכם קוראים ספרות נכויות ומוגבלויות כללית (שאינה קשורה לאוטיזם) – וייתכן שכדאי לכם לקרוא ספרות זו בטרם תספרו לנו אודות הפילוסופיה שלכם. הדברים אמורים במיוחד אם אינכם מגיבים כראוי לבקורת.

לאחר מכן, קחו את זהותכם כנכים ואת הפילוסופיה שלכם, בתקווה כי זו מיושרת קו עם הוגים רבים ככל האפשר מהתחום של זכויות נכים ולימדו כיצד להכיל כל זאת, הלכה למעשה, על מצבים יומיומיים. כמובן, שבכדי לעשות כך, אתם עשויים לרצות ללמוד כיצד הצליחו נכים אחרים להשפיע על סביבתם. אם כך, לימדו זאת!

דוגמא אחת – למרות שההצלחה עדיין אינה מושלמת – לימדו מדוע על התחבורה הציבורית בארה"ב לפחות לעשות *כמה* מאמצים לכיוון נגישות. כן. אני יודע שזה עדיין רחוק ממצב מושלם ויש עוד טונות של בעיות – אינני טוען שום דבר אחר. אך אני יכול להבטיחכם זאת: ללא סנגור יעיל לא היה מעלון לכסאות גלגלים בשום אוטובוס למעט כזה השייך למוסדות טיפוליים – ואפילו להם, לא בטוח שהיה אחד.

בידקו מדוע אנשים עם CP יכולים ללמוד היום בבתי ספר רגילים בארה"ב למרות שדיבורם הטבעי קשה להבנה, בעזרת טכנולוגיה תומכת וחקיקה טובה. כמובן, מערכת החנוך, טכנולוגיה והחוק עדיין אינם מספקים דיים אך הם טובים יותר מאשר הם היו לפני 40 שנים. מדוע?

מוטב אפילו שתלמדו כיצד אתם יכולים להנגיש אוטובוס בישוב שלכם הן עבורכם והן עבור נכויות נוספות. לימדו אודות בתי הספר שלכם ומה ניתן לעשות כדי לספק עזרה עבור נכים נוספים. לא רק עבור אוטיסטים אלא עבור בעלי מוגבלויות מכל סוג. האם אתם יודעים מה תמצאו אם תפעלו כך? תמצאו מהר מאוד שזה עוזר גם לכם למרות שזו לא היתה מטרת הפעילות.

לכל אלה הנוהגים כך כבר – תודה רבה! זה מאוד עוזר לנו לחדול מדי פעם מלהמציא את הגלגל.