להיות אוטיסט גאה בארצנו, ארץ ציון וירושלים

עכשיו אני כבר לא מבין כלום.

מן הצד האחד, אני מתפקד מספיק טוב ויש לי ידע נכבד בשביל לעבוד. ידע כל כך נכבד שברוב מקומות העבודה, אליהם ניסיתי להתקבל במהלך שבע השנים האחרונות נמצאתי Over Qualified (בתרגום חופשי – מוכשר יתר על המידה) למרות שאינני נושא, ולו תעודה מקצועית אחת.
מן הצד השני, אני לא מצליח להתקבל ולהחזיק במשרה מסודרת במשך רוב חיי הבוגרים.

מן הצד האחד, אני חי בדירת שלושה חדרים, השייכת לאימי, לאחר שנושלנו מרוב רכושנו ע"י קרובי משפחה יקרים. אנחנו חיים כאן שישה נפשות.
מן הצד השני, מקור המחייה היחיד שיש לנו, הוא קיצבת זיקנה ופנסיה אותם מקבלת אימי מאת המוסד לביטוח לאומי (כן, את שניהם היא מקבלת משם – היא עבדה באותו המוסד במשך מרבית חייה הבוגרים) – סה"כ כארבעת אלפים ₪ בחודש.

מן הצד האחד, עבודה שכירה אני לא מצליח למצוא.
מן הצד השני, בעסק עצמאי אותו פתחתי בתחילת שנת 2005, אני לא מצליח להתמודד עם התחרות הפרועה ולרכוש לקוחות. כך שהעסק נמצא ברובו המכריע של הזמן, בהפסד.

מן הצד האחד, בכדי להמשיך להחזיק את העסק, שאולי, רק אולי, יום אחד עוד יצלח לפרנס, ולו רק אותי לבדי, אני מחזיק ברכב.
מן הצד השני, מי שמחזיק ברכב, אינו זכאי להבטחת הכנסתו מאת המוסד לביטוח לאומי.

מן הצד האחד, המוסד לביטוח לאומי, אליו פניתי בבקשה לקיצבת נכות, מכיר בעובדת היותי נכה.
מן הצד השני, סבור אותו המוסד, כי נכותי אינה מספיק קשה בכדי שאזדקק לקיצבה מאיתם.

אתמול קיבלתי הביתה בדואר רשום, דחיית המוסד לביטוח לאומי את בקשתי. מסתבר, שכל שלושת הופעותי בפני רופאים מטעם אותו המוסד לביטוח לאומי, רופאים אשר למעט אחד מהם – רופא העיניים – לא ערכו לי מעולם בדיקה כלשהי הרלוונטית לתביעתי לקצבת נכות על רקע קשיי למצוא עבודה בעקבות היותי אדם בספקטרום האוטיסטי, היו לחינם. גם לאחר שהסכמתי לרדת אפיים ארצה ולבקש עזרה, היות ואין לי מוצא אחר, זה לא הועיל. בכדי לקבל את קצבת הנכות המזערית, נדרש אדם להיות נכה בשיעור של ארבעים אחוזים לפחות. לי, קבע המוסד לביטוח לאומי, שלושים ותשעה אחוזים בלבד (וגם זאת הם הועילו בטובם להעניק לי, באופן קבוע, החל משנת 2005 – על תופעות רפואיות הקיימות אצלי מלידה).

ועכשיו לקצת הומור מאת אותו המוסד לביטוח לאומי (או אולי מדובר באירוניה או סרקזם – הרי כבר נקבע כי אינני מסוגל ממש להבחין בהם או ביניהם): בתחתית הטופס אותו שלחו אלי בדואר רשום, ישנה המלצה (הם אפילו טרחו לסמן את המשבצת לידה בסימן √): הם ממליצים לי לפנות לשרות התעסוקה בכדי למצוא עבודה מתאימה.

יש לי שאלה פתוחה לפקידי אותו המוסד לביטוח לאומי: אתם מתכוונים להמשיך ללעוג לי למשך הרבה זמן? כי את הלעג הזה אני מכיר כל חיי. הוא הרי אחד הגורמים שהביאו אותי למצבי הנוכחי. לא על הנכות עצמה אני מלין. לא. לי, אין כל בעיה עם מגבלותי. יש לי בעיה רצינית, עם יחסה של חברה שאתם חלק מן הממסד שלה. יחס של חברה שאינה מוכנה להתיר לי לעבוד ולהתפרנס בכבוד. יחס של חברה שאינה מתירה לי, כאשר כבר אמרתי נואש מלמצוא עבודה בכל מסגרת אפשרית, לבקש עזרה מהממסד של אותה החברה. שירות התעסוקה? הצחקתם אותי! אין שום סיכוי שבעולם, שהייתי אפילו מראה את פרצופי ומעיז לחתום על בקשה לקיצבת נכות או לכל בקשה אחרת לסיוע, לפני שהייתי מחפש, בכל דרך האפשרית עבורי, מקור פרנסה מעבודה!

אז איך, תגידו לי בבקשה, קוראי הנכבדים, איך יכול אוטיסט, לחיות בכבוד בחברה שמצד אחד אינה מתירה לו להתפרנס, ומן הצד השני אינה מוכנה לסייע לו? כיצד יוכל אדם אוטיסט להמשיך ולשרוד בסביבה אשר מן הצד האחד רואה בו שונה ומוזר עד כדי כך שאינה מוכנה להתיר לו להתפרנס בכבוד ומן הצד השני אינה מכירה בשונותו ואינה מוכנה להודות כי שונותו מצריכה סיוע?

כיצד ניתן להמשיך ולא לאבד את תקוותינו להיות אוטיסט גאה בארצנו, ארץ ציון וירושלים??