שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

תודה מלאת תחושה של נלעג, למוסד לביטוח לאומי

אני רוצה להודות למוסד לביטוח לאומי על הכרתו בזכותי ובזכות משפחתי לחיות. עוד ארוכה הדרך כדי שהכרה זאת תהיה הכרה אמיתית במהותה של בעיית השילוב ובעומקה של חוסר ההכרה החברתית בעובדה שלאנשים בעלי צרכים מיוחדים יש צרכים מיוחדים ולא ניתן לשלבנו בשום מקום ובוודאי לא בשוק העבודה, כל עוד מתעלמים, התעלמות מופגנת בצרכים מיוחדים אלה.

אולם כאן תם לו שלב נוסף (אם כי, לצערי אינו אחרון) במאבקי להכרה מטעם המוסד לביטוח לאומי. לאחרונה אני מוצא עצמי מותש הרבה יותר מכרגיל. במוסד לביטוח לאומי יש, כנראה מי שאינם מוכנים להבין מה פירושה של תמיכה בנכה ומה פירושו של אבדן הכושר להשתכר בחברה המקדשת את היכולות החברתיות יותר מאשר את היכולת המקצועית ושמה דגש הולך וגובר על בדיקת הכישורים החברתיים במקום להפיק את המירב עם קצת יותר התאמה לאדם עצמו ולצרכיו.

היום, כעשרה חודשים לאחר שהגשתי את תביעתי, קיבלתי, לאחר דרך חתחתים מתישה ביותר, שבה עזרו לי כמה מלאכים בודדים שפגשתי באמצע הדרך, מכתב מאת המוסד לביטוח לאומי המכיר בהיותי נכה וקובע כי אבדן כושר ההשתכרות שלי החל מחודש אוגוסט בשנת 2005 עומד על 60 אחוזים. קביעה זו התקבלה לאחר ערר בוועדות הרפואיות של אותו המוסד (לפני הערר הם טענו בכלל שהנכות הרפואית שלי אינה מצדיקה כלל בדיקה של אבדן כושר ההשתכרות שלי היות ואינני עומד בתנאי הסף הרפואיים). אולם קביעה זו עומדת גם בניגוד מוחלט לשתי חוות דעת מקצועיות אשר הוגשו למוסד לביטוח לאומי וקובעות כי בתנאים החברתיים הנוכחיים, אבדן כושר ההשתכרות שלי הנו מוחלט.
ויותר מכך, קביעה זו עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שעקב דרישות במישור החברתי, שאינן נוגעות למישור המקצועי כהוא זה, אינני מצליח לפרנס את עצמי ואת משפחתי כלל כבר מאז חודש ינואר 2002. מהיכן מגיעה הקביעה השרירותית הזאת של המוסד לביטוח לאומי, ועוד לאחר כל הזמן וההתשה שעברתי מהם בדרך, אני אינני מבין כלל וכלל.

מה שבטוח הוא כי אינני מתכוון לשבת מן הצד ולהניח לאותו מוסד ציבורי ממשלתי, להמשיך ללעוג לי (ובכך גם להרבה אנשים אחרים שאף עדיין לא הגיעו לשלב ההכרה אליו אני הגעתי ו/או אינם מסוגלים אף לנהל את המאבק המתיש הזה) באופן שכזה, בחוסר מעש. אני סמוך ובטוח, כי אותם המלאכים ואותן הפיות אשר סיעו לי רבות בדרכי עד לנקודה זו, ימשיכו ויסיעו לי ויחד נצליח להגיע להכרה האמיתית והראוייה של המוסד לביטוח לאומי בתפקידו ובחובתו לסיוע לנאשים בעלי צרכים מיוחדים.

*
שייך לנושא(ים): אספרגר והספקטרום האוטיסטי
*
תג(ים): , , , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

4 תגובות על תודה מלאת תחושה של נלעג, למוסד לביטוח לאומי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *