לעבודת הוועדה

בלילה שלפני כן, סיימתי לכתוב כאן את סיפורי. רציתי להביא אותו איתי במספר עותקים מספיק לכל חברי הוועדה, שאת רובם אינני מכיר והם אינם מכירים אותי. הדבר לא ממש הסתייע היות והיתה תקלה לא צפויה במדפסת שלי. ישיבת הוועדה אמורה להתחיל ב 08:30 במקום לא מוכר לי בגבעתיים. רציתי לצאת מהבית ב 05:30 כדי לנסות להכיר קצת את המקום לפני שכולם מגיעים. ב 05:45 סיימתי להדפיס את העותק החמישי ויצאתי מתוח כמו קפיץ מהבית. בחדרה כבר התחילו הפקקים וחששתי שבסוף אאחר, אולם הפקקים היו לא ממש כבדים, כך שבשעה 07:50 התייצבתי בפני שומר הבניין ברחוב כורזין 1 בגבעתיים, לאחר שמצאתי אפילו חניה שקיוויתי שאינה כרוכה בתשלום (בדיעבד, תקווה זאת אף הוכיחה את עצמה). השומר, בדרך הנשגבת מבינתי, ידע כי פני לאלו"ט, הצביע על המעלית ואמר "קומה ארבע". עליתי במעלית ונתקלתי בדלת הנעולה של משרדי אלו"ט.

לאחר כמה דקות המתנה, הגיעה מישהי שפתחה את הדלת. היא אף שאלה אותי למי אני מחכה וכשהשבתי שאני אמור להיות בוועדה שמתחילה בשעה 8:30 עם ענת, שמרכזת אותה, היא טענה שאין שם ענת. היות ואני יודע שיש (פגשתי אותה בחדרה כשבוע וחצי לפני כן), פשוט התעלמתי מהמשך דבריה והתחלתי לבדוק את סביבתי.
הדבר הראשון שנתקלו בו עיניי, היתה ערמה של בטאונים ליד דלת הכניסה. ערמה, בחצי הגובה שלי בערך, של גליונות בטאון שנקרא "קשר עין". הרגשתי כאילו בכניסה עומד שומר וצועק עלי "היי אתה. מה לא בסדר איתך!? למה אתה לא שומר על קשר עין!!?" אז נרתעתי לאחור והתרחקתי משם, משתדל לא להביט לכיוון שנית. התחלתי, בחשש, ללכת במסדרון. בכניסה ראיתי את תמונות הזוג רבין המנוח. הדבר עודד אותי כמעה. את הקשר שלהם לאלו"ט שכחתי אבל זה עשה לי טוב לראות פרצופים מוכרים כ"כ, למרות שהם עדיין מאוד חסרים לי. התעכבתי שם לכמה שניות והמשכתי לסרוק את הכניסה. היה שם שלט שמכריז ומפרט את מטרות האגודה. אגודה לאומית לילדים אוטיסטים. אז למה אני כאן? אני לא ילד. טוב, אני יודע שלשנות שם של אגודה לאומית זו משימה בירוקרטית רצינית. אז לפי מטרותיהם הם לא עוסקים ממש רק בילדים. בשלט הזה, לוגו האגודה התנוסס כמו באתר האגודה באינטרנט, באופן לא הכי בולט. אולם בשלטים אחרים, וגם בכמה ניירות שהיו שם, הלוגו הזה היה הרבה יותר בולט וממש צעק אלי "יום יבוא ואנחנו נפתור את הפאזל הזה שהוא אתה. ואז לא יהיה יותר אוטיזם בעולם!". עברתי להתבונן בשלטים עם השמות והתפקידים על הדלתות. השלטים הללו דווקא הרבה יותר נחמדים. צבעוניים ומעוטרים בפרחים.
ב 08:10 הגיעה ענת, מרכזת הוועדה, ודי היתה מופתעת מזה שאני כבר שם. הלכנו יחד לחדר שבו עתידה להתכנס הוועדה. שמונה אנשים זרים בחדר די קטן. לא נורא. כבר הייתי במקומות יותר מפחידים מזה. וגם היו אמורות להיות שם שתיים שאני כבר מכיר ויודע שמהן אין מה לחשוש. הוצאתי מתוך תיקי את חמשת העותקים של סיפורי וניסיתי להסביר לענת את הבעיה שהייתה לי עם הדפסתו. הבעיה נפתרה די בקלות – ניגשנו יחד למכונת צילום במסדרון וצילמנו עוד שלושה עותקים. כשחזרנו לחדר כבר הגיעו לשם שתי האמהות שהיו אמורות להגיע וענת אמרה משהו שהיה די תמוהה בעיניי, אבל כבר החלו התרחשויות מהירות אז לא יכולתי לשאול אותה למה ולמי התכוונה באמרה שמרגלית מאוד התרגשה לשמוע על נוכחותי בוועדה.

ישיבת הוועדה החלה ב 08:40 עם סבב של האנשים שהציגו את עצמם בפני. היו שם שתי אמהות, שתי עובדות סוציאליות (אחת מהן מרכזת הוועדה), פסיכיאטר ועבדכם הנאמן. עוד שלושה חברים בוועדה היו חסרים. הוועדה עוסקת ביצירת מודל תיאורטי לסיוע לבוגרים בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה / אספרגר (בבקשה לא לשאול אותי מה ההבדל! מבחינתי – אין הבדל כזה). דבר אחד ברור לי מעל לכל ספק. האנשים שישבו שם באותה הישיבה, בהחלט מקשיבים למה שיש לי לומר ומתייחסים כראוי. מכאן, שיש מקום להמשיך ולהביא את הדברים לשם, למרות כל הקשיים והמכשולים שבדרך. הוועדה, היות והיא עוסקת, בשלב זה, בבניית מודל תיאורטי בלבד, מתחילה לעסוק בקשיים בעולם העבודה. אח"כ תעסוק הוועדה גם בתחומים אחרים. לעומת בניית המודל התיאורטי, ישנה הבנה בקרב חברי הוועדה, כי היישום חייב להיות מקביל בכל תחומי החיים. ישנה גם פתיחות מסויימת ואני מקווה שפתיחות זו תגדל ותעצים, לרעיון שמי שאמור לנהל את חיינו הם אנחנו בעצמנו ולא גורמים מקצועיים או אחרים מבחוץ. עד כמה זה יבוא לידי ביטוי בסופו של התהליך? רק ימים יגידו. אני מקווה שכמה שיותר.

בדרכי חזרה הביתה, כשהייתי כבר במחוז הצפון המוכר והטוב, צילצל הטלפון במכוניתי ועל הקו היתה מרכזת הוועדה. עוד לפני שהספקתי לשאול, היא כבר ענתה על שאלתי, מי היא אותה מרגלית. היא אמרה שהיא נמצאת סמוך למשרדה של מנכ"ל אלו"ט מרגלית תירוש אשר עדיין מאוד נרגשת מנוכחותי בוועדה והיא הציגה בפניה מספר שאלות אלי. הראשונה היתה האם אהיה מוכן שיצולם העתק מסיפורי באופן אישי בשבילה. היות והסיפור נמצא גם כאן, בבלוג שלי באינטרנט, כמובן שלא התנגדתי. השאלה השניה הייתה האם אפשר להכניס את הסיפור הזה למאגר הידע של אלו"ט. על כך השבתי, כי אין בעיה להכניסו למאגר הידע, אולם אני מתנגד בתוקף שיצוטט כולו או מקצתו בבטאון האגודה כל עוד שמו של בטאון זה לא משתנה. השאלה הבאה הייתה אם אני מוכן שמספר הטלפון שלי יימסר למזכירה של מרגלית בכדי שזו תתקשר אלי לתאם פגישה ביננו והאם אהיה מוכן אף לתת הרצאות בעניין. כמובן, שהשבתי בחיוב.

על אף שעוד רבה הדרך, ויש להבהיר מראש מהן הצפיות של כל אחד מן הצדדים כאן, נראה לי כי הסיכוי לבנות עתיד טוב יותר, קיים וכי יש לנצל סיכוי זה כמיטב האפשרי.