סכינים, חיצים, חרבות וחניתות – במשך אלפי שנים אלו היו כלי המלחמה שפותחו על-ידי המין האנושי לשימוש בידי אנשים, קבוצות ותרבויות שלמות, בכדי להשליט את מרותם, דרכיהם, נורמות ההתנהגות שלהם וערכיהם, על אנשים, קבוצות ותרבויות שעבורם אותה מרות, ובמיוחד אותם דרכים, נורמות וערכים, לא היו מובנים מאליהם. עם התפתחות המין האנושי והטכנולוגיה, הוחלפו כלי מלחמה אלה בנשק חם, מתוך מחשבה כי הם יעילים יותר. לאחר מכן, החלה באותו כיוון, להתפתח המלחמה הלא-קונבנציונאלית באמצעים אטומיים, ביולוגיים וכימיים (ראשי תיבות אב"כ ובאנגלית Nuclear, Biological, Chemical או NBC).

כאן, הייתי רוצה להשתמש בעיקר במובן אחר של ראשי התיבות NBC, אולם לפני שניגש לעניין, אזכיר רק שהמשמעות שלהן בהקשר של כלי נשק, היא בעיקרה ככלי נשק – לא קונבנציונאליים – וחוסר הקונבנציונאליות הזו, היא נקודה שאחזור אליה בהמשך הדרך. אבל גם העובדה שמדובר בכלי נשק – כלומר כלים להשלטת ריבונות, נורמות וערכים, רלוונטית מאוד לדיון כאן.

להמשיך לקרוא ←

לפעמים, גם לי נמאס!

כמו על סולם. כמו במשחק

אבל אלה החיים. חיים של ממש.

למשוך אחרים בסולם הידע, לעלות עוד שלב.

להסביר, ללמד, שאפשר גם אחרת לשחק במשחק..

וכל זה רק בשביל לגלות, שבסוף נשארת באותו המקום.

המקום האכזר. המקום שלא יודע באמת,

מה פרוש להיות אחר.

להמשיך לקרוא ←

יָחִיד זֶה אֲנִי, וְאֵין זֵהֶה לִי.

רַק אֲנִי לְבַדִּי, יוֹדֵעַ מָה לִי.

יַחַד זֶה כַּמָּה וְלֹא אֶחָד.

בְּיַחַד מְשֻׁתָּף הַמְּיֻחָד.

 

יָחִיד וְיַחַד אֵינָם כֹּה זָרִים.

יָחִיד ויַחַד כָּאן מְזָמְּרִים.

להמשיך לקרוא ←

דָּם הָאָדָם נִיגַּר אֶל הָאֲדָמָה.

וַאֲנִי שוֹאֵל: עַד מָתַי?

מֵאֲדָמָה צוֹמֵחַ עֵץ עַד בּוֹא הָאָדָם שֶׁגָּדְעוֹ.

וַאֲנִי שוֹאֵל: עֲבוּר מָה וְעַל מָה?

מֵאִמָּא אֲדָמָה קָם אָדָם וָשׁוּב דָּמוֹ נִיגַּר.

וַאֲנִי שוֹאֵל: הָמְשַׁנֶּה זֶה מֵאַיִן יָבוֹא הָאָדָם?

מָה דָּתוֹ, מָה מִשְׁנָתוֹ?

מָה מִינוֹ, מִי אוֹהָבוֹ?

מָה יָכוֹל הוּא וּבַמֶּה יִתְקַשֶּׁה?

אָדָם הוּא אָדָם, הוּא אָדָם, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם.

וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה כְּלָל וּכְלָל!

לא יכול להיות כמו כולם

תמיד נופל, תמיד נתקל

נפתח, מנסה, ואז הקהל:

מתי תלמד כבר ואני נסגר וננעל

להמשיך לקרוא ←

העולם שמסביבנו רוויי בגירויים שונים ומגוונם. רוב הזמן, איננו מודעים לכך, אך גירויים רבים מקיפים אותנו מכל עבר. לחלק מסוים מגירויים אלה, אנחנו משבים את הקשב שלנו, אך ממרבית הגירויים, אנחנו מתעלמים רוב הזמן, בין אם במודע או שלא במודע

נוירוטיפיקלים(1) נוטים לעבד את מרבית הגירויים הסנסוריים שמסביבם, באמצעות הפורנטל קורטקס הימני – החלק הימני של קדמת קליפת המוח. למעשה, מרבית תפקודו של חלק זה, במבנה המוח הטיפוסי, מוקדש לעיבוד במקביל של כל הגירויים הסנסוריים המתרחשים בהווה – בסביבתו של האדם בכאן והעכשיו. אולם כאשר מבנה המוח שונה, ייתכן מצב שבו מרבית הגירויים הסנסוריים, מעובדים דווקא בצד השמאלי של קליפת המוח – צד שמרבית תפקודו היא עיבוד בציר הזמן עבר-עתיד ומכאן שסגנון העיבוד המתבצע הנו סגנון שונה במהותו. העיבוד במקרה זה, הנו עיבוד סדרתי ולא מקבילי והוא לוקח הרבה יותר זמן. מנסיוני ומשיחות אין ספור בקהילה האוטיסטית(2), בנושא זה, אני למד שזהו המצב אצל מרבית(3) האוטיסטים. מכאן, שהבנה מעט יותר עמוקה, של סגנון העיבוד במוח השמאלי, עשויה לסייע להרבה אנשים להבין, מעט(4) יותר מדוע וכיצד אנשים אוטיסטים עושים דברים אחרת(5) והרבה פעמים, זהו אף הבסיס להתנהגות ולהתנהלות השונות אצל אוטיסטים.

בכדי לתאר בצורה שקל לזכור את אחת השונויות העיקריות בעולם הסנסורי האוטיסטי(6), אפרט להלן את ארבעת הסוגים השונים של גירויים סנסוריים כארבעת ה’מ‘ים: מהותי, מפריע, מסייע ומסונן (או, לעיתים: ממוסך). חשוב להבין, שעבור כל אינדיבידואל, בין אם אוטיסט ובין אם לאו, חלוקה זו יכולה להיות רלוונטית יותר או פחות ושבכל סיטואציה ובכל רגע נתון, כל גירויי יכול להשתייך לכל אחת מקבוצות אלה (מה שמסבך מעט יותר את החיים, הוא העובדה שלעיתים, גירויי מסוים יכול אפילו להשתייך ליותר מקבוצה אחת, בו-זמנית).

להמשיך לקרוא ←

מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ
מתוך התלמוד הבבלי מסכת שבת ומתוך ספר טוביה פרק ד

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
ויקרא י"ט, י"ח

גם הלל הזקן וגם רבי עקיבא, שניהם מגדולי החכמים של העם היהודי, סברו שזו תמציתה של תורה – שני הפסוקים, או הכללים הללו מאוד קרובים במשמעותם. ואכן אלו נורמות התנהגות המבטאות, על פניו, ערך חשוב ביותר בחברה מתוקנת – איננו צריכים לנהוג באחרים באופן שאיננו ראוי ועלינו כן לנהוג באחרים באופן הולם, ממש כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו.

להמשיך לקרוא ←

מזה כעשור מצויין ברחבי הקהילה האוטיסטית העולמית, בשמונה-עשר בחודש יוני, חג האוטיסטים הבינלאומי. בשנים האחרונות אנו מציינים אותו גם בארוע פתוח בישראל, ומקפידים בכל שנה לציין את הארוע במקום אחר בארץ (אני מייחל ליום שבו נציין חג זה בכמה מקומות במקביל). תקופת ההכנה לחג והחג עצמו הם מעמסה אינטרקציונית כבדה מאוד בביתנו, אבל בניגוד לאינטראקציות מכבידות אחרות, את זו אני מקבל בברכה, נכון להיום, משתי סיבות עקריות: 1. חג זה מאפשר (למרות שבחג עצמו אנחנו משתדלים כמה שפחות לעסוק בסינגור עצמי ובשינוי חברתי פר-סה) להגביר בצורה ניכרת את המודעות לערכים אותם אנו מנסים לשנות. 2. בתקופה זו, גם בנותינו שלנו מגבירות מעט את עיסוקן במודעות ובמאבק על זכויותינו וזכויותיהן שלהן. אני מאוד מקווה בסתר ליבי, שיום יבוא והסיבה השניה כבר לא תהיה רלוונטית, היות והן תעסוקנה בכך, באותה אינטנסיביות, כל השנה… אבל בינתיים, אני מסתפק במה שיש…

להמשיך לקרוא ←