מעשה בשלוש ביצים,
אשר נמצאו בבוקרו של יום, על ראשה של הבכירה בין הבנות הקטנות.
איך הגיעו לשם, מי ידע?
כנראה, מצאו את דרכן מראש מאן דהוא, המבלה איתה במעון.
ואז, התגלו גם על ראש אם המשפחה ועל ראש הנערה.
עבר לו הבוקר, בחיפוש אחר תכשירים מתכשירים שונים בבית המרקחת השכונתי.
ואחריו הגיע אחרי הצהריים. אחת אחת, נכנסה כל בת (כולל האם), אל המקלחת לטיפול מסור בעזרת התכשיר הנבחר.
ואני. אני חיכיתי לתורי במקלחת, בסבלנות אין קץ.
אך התכשירים הללו, אשר ריחם העכור נדבק בי כדרך כלל, לאורך חודשים ארוכים, אותם לא ביקשתי.
ביקשתי אך, את אותה המכונה, המשמשת את שיער ראשי כבר קרוב לעשרים שנים.
רק שהפעם, לא נותרה, ולו שיערה אחת על ראשי, אשר ארכה יעלה על אלפית אחת של המטר. וכך, לאותן הביצים, אין מקום מספיק בין שערותי.
היו לכן שלום, ולא להתראות, ביצים חביבות.

ולשאלתך, אהובתי – לא ישבתי ולו שניה אחת, בשום מקום בו לא ביקשתי לשבת.

נשאלתי רבות, בעיקר ב"גשרים" (עדכון מיוני 2007: הקומונה כבר אינה פעילה. הדיונים מתקיימים במערכת הפורומים של אס"י), על משמעות השקוף בעיניי.
שקיפותם של דברים הנה סוגיה מרכזית מאוד בהבנה.
הכל הרי סובב סביב הבנה.
הבנה שלנו, את הסובב אותנו. הבנה של הסביבה, אותנו.
הבנה היא דבר מאוד מורכב ובעייתי.
ישנם דברים רבים המפריעים להגיע להבנה וישנם כאלה המסייעים בדרך.
בעיניי מצטייר הדבר כסולם אשר בצידו האחד הדברים העכורים ביותר, כאלה המפריעים להגיע להבנה, ובצידו הנגדי שקוף לחלוטין ואין דבר המפריע להגיע להבנה.
ולכן, לכל דבר ישנה מידת השקיפות שלו.
ישנה מידת שקיפות לזמן. ישנה מידת השקיפות של המרחב..
ישנו צבע שקוף (כזה שדרכו ניתן לראות את כל הצבעים),
וישנו צליל שקוף (כזה שבעזרתו, ניתן למסך את כל מערבולת הצלילים המפריעים שמסביב).
ישנו גם ריח שקוף (ריח עדין וברור שבעזרתו ניתן להבין טיבם של הדבר המדיף את אותו הריח),
וישנו טעם שקוף (טעם חד שאיננו בסיגנון חמוץ-מתוק, אלא מוגדר וברור).

למגע, לעומת זאת, יש מידת עכירות, היות ובעבורי, אין בנמצא מגע שקוף. מגע, מעצם טבעו, מפריע להבנה. ישנו מגע המפריע יותר (עכור יותר) וישנו כזה המפריע פחות (עכור פחות) אך כל מגע הנו עכור במידה מסויימת.

לעיתים אני מאחל לבני אדם, ערב שקוף או בוקר שקוף או יום שקוף, פשוט מכיוון שאני מניח כי זמנם הנוכחי אינו כזה כלל וכלל.
לפעמים אני טועה לחלוטין, ובעצם, זהו זמני שלי שלא היה שקוף כלל וכלל.
אך לעיתים, אני מאחל זמנים שקופים, כי אותו הזמן אינו שקוף לי ואני מעוניין שבעצם זמני שלי יהיה קצת יותר שקוף.

וכל שנותר לי, הוא לאחל לכל קוראי חיים שקופים שלמים.

נכון, זה היה בסך הכל שעשוע.
כבר ארבע שנים ומחצה (פחות חמישה ימים, אבל מי סופר?) אני נע ונד עם השעשוע הזה.
לאן עוד לא הגעתי, רק בשביל השעשוע? עד אילת ובחזרה הצלחתי לקרטע.
אמרת, כי אחד מן הישוב אתה. כנראה, שגם זה היה רק בשביל השעשוע.
רק שכחת לציין במה עוסקים ביישובך. אבל סביר להניח, שגם זה רק לשם השעשוע.
מעניין אותי, איך אתה מצליח לישון כל כך טוב בלילה, עם הידיעה על כל האנשים שלהם גרמת כל כך הרבה שעשוע?
אז הנה, היום אני כבר יודע כמה יקר יכול להיות השעשוע.
והיום אני גם יודע עוד משהו. אני גם מבין, איך זה שהצלחת כל כך בקלות, לסדר אותי, רק בשביל השעשוע.

הלילה, אתה יכול לישון בשקט. לפני ארבע שנים ומחצה, הצלחת לסדר עוד מישהו ולהרוויח עוד קצת. הרי זאת היתה המטרה, לא? שתוכל לישון בלילה בשקט. אני? אני כבר סלחתי מזמן. הרי הצהרתי על כך בכתב. וחוץ מזה. מה אני מבין? הרי אני בסך הכל אוטיסט.

וכל השעשוע הזה, כבר מזמן הפסיק להצחיק אותי.

שני קילוגרם אפרסקים שנקנו בשוק תלפיות על ידי אבא שלי, ועד שהגיעו הביתה היו ראויים ביותר… רק לריבה. מחצית הקילוגרם משמש שנקנה למחרת, בשוק פייסל באותו המחיר יחד עם שלושה קילוגרם סוכר עם המון אוזון.
לשטוף את כל הפירות, לחצותם ולהוציא חרצנים.
להכניס לסיר גדול ביחד עם הסוכר.
להניח על כירה חשמלית בעלת הספק של 1200 וואט.
להפעיל את הכירה למשך עשר דקות (עד לרתיחה) על עצמה מירבית, ואח"כ למשך עוד ארבעים ותשע דקות ברבע העוצמה, תוך כדי ערבוב מתמיד בכל התהליך.
אח"כ זה כבר יותר פשוט (לפעמים, ולפעמים דווקא יותר מסובך): להכניס לצנצנות זכוכית שהופשטו לחלוטין מתוויות זרות, ולהמתין עד להתקררות.

אני אף פעם לא מבשל עם מתכונים. בפעמים הבודדות שניסיתי, האוכל פשוט נשרף כי לא הספקתי לקרוא.

טוב, אז מסתבר שיש לנו עוד בלוג, שכלל לא ידעתי עליו, כאן במשפחה. וגם הוא די חדש באתר תפוז.

כששלחתי למעין את הדוא"ל עם הלינק לבלוג החדש שלי, היא מיד שלחה לי לינק בחזרה לבלוג שלה, שפתחה יום לפני שאני עשיתי את אותו צעד. אז שנינו פתחנו בלוגים, שנינו עשינו זאת בלי לדעת שהאחר עושה זאת גם כן, ובכל זאת הכל כ"כ שונה. בעיניי זה נראה כאילו מעין כותבת בכוונה בשביל להיות לא מובנת. אבל בשביל זה, למה לכתוב ולמה לפרסם? ואילו אני, אחת ממטרותי שבעטיין פתחתי בבלוג הזה, היתה הבנה. אז יש לי בלוג של פקצה (כדברי מעין) אבל לפחות, אני מניח, אני קצת יותר ברור מהפוסט שפתח את הבלוג "נא להתרחק משפת הרציף". אבל אני גם יודע מה תהיה התשובה לכל שאלה שלי שם. זה יהיה אחת משלוש אפשרויות:

• א. אתה לא תבין את זה
• ב. זה היה בסרקזם / אירוניה
• ג. זה בגלל האספרגר שלך

איך אני ידוע? כי כבר שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים בזמן האחרון, שזה כבר ברור לחלוטין.

אז נכון. העובדה שמצאתי את מיקומי בספקטרום האוטיסטי מסייעת לנו רבות בהבנה הדדית ובפתרון מתחים שהיו קודם מאוד שגרתיים. אבל מה כל זה עוזר אם אלה התשובות שאני מקבל בכל פעם שמשהו לא ברור לי, כמו הפוסט הזה?