מהותו של השקוף

נשאלתי רבות, בעיקר ב"גשרים" (עדכון מיוני 2007: הקומונה כבר אינה פעילה. הדיונים מתקיימים במערכת הפורומים של אס"י), על משמעות השקוף בעיניי.
שקיפותם של דברים הנה סוגיה מרכזית מאוד בהבנה.
הכל הרי סובב סביב הבנה.
הבנה שלנו, את הסובב אותנו. הבנה של הסביבה, אותנו.
הבנה היא דבר מאוד מורכב ובעייתי.
ישנם דברים רבים המפריעים להגיע להבנה וישנם כאלה המסייעים בדרך.
בעיניי מצטייר הדבר כסולם אשר בצידו האחד הדברים העכורים ביותר, כאלה המפריעים להגיע להבנה, ובצידו הנגדי שקוף לחלוטין ואין דבר המפריע להגיע להבנה.
ולכן, לכל דבר ישנה מידת השקיפות שלו.
ישנה מידת שקיפות לזמן. ישנה מידת השקיפות של המרחב..
ישנו צבע שקוף (כזה שדרכו ניתן לראות את כל הצבעים),
וישנו צליל שקוף (כזה שבעזרתו, ניתן למסך את כל מערבולת הצלילים המפריעים שמסביב).
ישנו גם ריח שקוף (ריח עדין וברור שבעזרתו ניתן להבין טיבם של הדבר המדיף את אותו הריח),
וישנו טעם שקוף (טעם חד שאיננו בסיגנון חמוץ-מתוק, אלא מוגדר וברור).

למגע, לעומת זאת, יש מידת עכירות, היות ובעבורי, אין בנמצא מגע שקוף. מגע, מעצם טבעו, מפריע להבנה. ישנו מגע המפריע יותר (עכור יותר) וישנו כזה המפריע פחות (עכור פחות) אך כל מגע הנו עכור במידה מסויימת.

לעיתים אני מאחל לבני אדם, ערב שקוף או בוקר שקוף או יום שקוף, פשוט מכיוון שאני מניח כי זמנם הנוכחי אינו כזה כלל וכלל.
לפעמים אני טועה לחלוטין, ובעצם, זהו זמני שלי שלא היה שקוף כלל וכלל.
אך לעיתים, אני מאחל זמנים שקופים, כי אותו הזמן אינו שקוף לי ואני מעוניין שבעצם זמני שלי יהיה קצת יותר שקוף.

וכל שנותר לי, הוא לאחל לכל קוראי חיים שקופים שלמים.