לחברי הקבינט שלום!
כן. שלום. אני מאוד חפץ בשלום. אני בי כל רצון למלחמה. על אחת כמה וכמה אין בי כל רצון להסתבך בבוץ הלבנוני בפעם השניה (אני מאוד לא רציתי והתנגדתי באופן חריף ונחרץ גם לפעם הראשונה).
אולם, היועילו כבודכם, להסביר לי דבר מה?
כיצד, למרות דעתו של פיקוד הצבא, ללא שימוש בכוח קרקעי נרחב, ובלי לפגוע בהרבה אזרחים חפים מפשע, אתם מכוונים להרחיק את איום הרקטות והטילים מעל ביתי, מעל ראשי ומעל ראשי בנותיי הקטנות? הרי ברור לכל, כי אין די בכוח אווירי וימי, חזק ככל שיהיה, להשמיד את תשתיתו המבוצרת היטב, של ארגון החיזבאלה ללא השמדת דרום לבנון כולה (אם לא מעבר לדרומה).
את המלחמה הזאת יש לנצח. אין כל צורך להישאר במדינה זרה כצבא כובש, לאורך זמן. והרי כבר ישנה מוכנות בינלאומית להצבת כוח זר במקום צה"ל במקומות הללו.
אני לא מתיימר להיות מומחה גדול לענייני בטחון, צבא או אסטרטגיה, אך אני לא רואה כל דרך לנצח את המלחמה הזאת, ללא כוח רגלי המסוגל וצריך להשמיד את כל תשתית החיזבאללה ואת יכולתו של ארגון נתעב זה לשגר רקטות וטילים לישראל.
כמה עוד רקטות צריכות ליפול על צפון המדינה ולהיכן עוד צריכים להגיע טילים, כדי שתכירו בעובדות הללו? כמה זמן עוד אני אמור להישאר פליט ולא להיות מסוגל לחזור אל ביתי?
אנא מכם, שרי הקבינט
הניחו לצה"ל לנצח
בתודה מראש
רונן גיל
פליט מנהריה,
שוהה כרגע תחת איום הטילים בחיפה