הטיול שכמעט ולא היה או – שירותי בריאות כללית?

זה התחיל אתמול בבוקר. התעוררנו כולנו ממש מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר דשנה ובשעה 07:30 כבר היינו במכונית בדרכנו החוצה מחיפה. בדרך, עברנו בעין חרוד כדי לאסוף עוד משפחה של פליטים השוהים זמנית שם (במקור מהקריות). בזמן שהם התכוננו לנסיעה הקצרה משם, מיה מצאה לה מגרש משחקים. התחילה להתנדנד ולהתגלש והכל היה נחמד. אפשר היה להתנדנד להתגלש חופשי מדאגות מתי תפתיע אותנו האזעקה הבאה או מתי ייפול לידנו הטיל הבא. היה ממש נחמד. עד שבאה הנפילה. מיה נפלה מהנדנדה ישר עם הפנים לאדמה. המון דם ובכי. ניגבנו והרגענו אבל אז החלה השפה העליונה להתנפח.

מחשש שמה קרה משהו יותר רציני מסתם עוד נפילה, רצינו לגשת לטיפול רפואי. ניגשנו למרפאת הקיבוץ ושם המליצו לנו לפנות הישר לבית חולים. אמנם המרחק לעפולה יותר קצר אבל חיפה לא כ"כ רחוקה והרבה יותר מוכרת. אז התחלנו לנסוע לחיפה.

היות והיינו בדרך לבית חולים בשעת בוקר, רציתי לברר עם שירותי בריאות כללית, כיצד אני יכול לקבל הפניה לבית החולים שלא במרפאתי, הנמצאת בעיר מוכת קטיושות. התקשרתי ל 2700* ולאחר כמה דקות של נבכי מערכת ניתוב השיחות הגעתי למוקד אנושי ולא אוטומטי. רק שהמוקד הוא מוקד כללית מושלם ולא הכללית. אז העבירו אותי למוקד הכללית. עוד כשלוש דקות המתנה ובסופן ענו לי גם במוקד הכללית. לשאלתי האם אני יכול לגשת לבית החולים ישירות ללא הפניית מרפאה ענתה לי המוקדנית כי לצורך הכיסוי, אני חייב לעבור במרפאה ראשונית. טוב, היכן יש מרפאות ראשוניות בחיפה באזור הכרמל? יש מרפאות רק בטירת הכרמל. מה, אין מרפאות בחיפה? ואז הגיעה רשימה ארוכה של מרפאות עד שבשלב מסוים, הוקרא שמה של מרפאה המוכרת לי. אז עד מתי הם עובדים היום? עקב המצב אין לנו כאן שעות פעילות המרפאות ואתה צריך לרשום את מספר הטלפון ולהתקשר. אבל אני בנסיעה ואין לי איך לרשום. טוב, קיבלתי את המספר וחייגתי. עשר דקות תמימות ואין מענה.

בשלב הזה אבי הגיע כבר למרפאה נוספת בקרבת ביתו. המרפאה הייתה סגורה אך היו שם כמה מספרי טלפון של מרפאות סמוכות. קיבלתי את המספר הראשון וחייגתי. עונה מענה קולי של בנק לאומי. המספר השני היה של מרפאה בשכונת רוממה. שיניתי את כיוון הנסיעה וכשהייתי בכניסה לשכונת רוממה ענו לי במרפאה שם והועילו לומר לי כי עקב מצב המלחמה, אני יכול להגיע ישירות למיון בית חולים כרמל ללא כל הפניה ובכיסוי מלא.

הגענו למיון בית חולים כרמל, ולאחר שעה וחצי כבר היינו בחוץ עם הידיעה כי לא נגרם נזק משמעותי וכי אמנם יכול להיות שהנפיחות עוד תחזור אבל לא יותר מזה.

הבוקר, ראינו כי מיה מרגישה בטוב והחלטנו לא לוותר על הטיול לגן גורו. נסענו ללא כל עצירה בדרך.

בילינו שם כמה שעות מאוד מאוד נחמדות ושקטות (חוץ מכמה נדנודים מצדה של מיה אבל סלחנו מראש).

הצלחנו אפילו לראות כמה קואלות שהתחבאו בין ענפי אקליפטוסים וללטף ולהאכיל קנגורו.