שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

קצת על זמנים, תכנון, צרכים מיוחדים, כיתה א' ואטימות המערכת

החופש הגדול כבר החל. עיסוקים לילדה בת שש בטרם עליה לכיתה א', הם משימה לכל הורה הנמצא בשלב זה, אבל אצלנו (כרגיל) הדברים מעט יותר מורכבים. במשך מרבית שנת הלימודים האחרונה, נאלצנו "לריב" עם המערכת, עד שזו הבינה כי "שילוב יחידני" איננו פתרון הולם דיו עבור מיה ועבורנו. בסופו של דבר הגענו להסכמה זו עם המערכת אשר תרשום את מיה לכיתת PDD בבית ספר של החינוך הרגיל – מקום בו אנו רואים כפתרון ביניים שיכול להיות יעיל ביותר, במידה והכיוון אותו נוקט הצוות באותה כיתה ובאותו בית ספר, אכן הולם. במהלך אותו תהליך מורט עצבים, עם מערכת החינוך המקומית, ערכנו אף ביקור עצמאי במקום כזה, המתנהל באופן שמאוד מצא חן בעינינו ולהערכתנו, ככל שנגיע יותר קרוב למודל הזה, כך ייטב למיה ולסביבתה. אז המערכת נראית כאילו היא מסכימה איתנו סוף סוף, אלא מה…

צד א'
רישום תלמידים למערכת החינוך המקומית הרגילה (קריא: תלמידים שאינם בעלי צרכים מיוחדים) הסתיים לחלוטין כבר לפני כשלושה חודשים. את השיבוץ של מיה לכיתה א' – היכן מיה ותלמידים אחרים שיהיו בסופו של דבר בכיתתה של מיה ילמדו בשנת הלימודים הקרובה (קרובה מאוד) – עדיין לא קיבלנו. אם היה מדובר בטעות אנוש, של מישהו שבטעות שכח למסור לנו את השיבוץ הלז, זה היה דבר מרגיז אבל נסלח. אם היה מדובר בעיכוב הנובע מהעובדה שלקח לנו כ"כ הרבה זמן לשכנע את המערכת שזהו הפתרון הטוב ביותר עבור מיה – זה היה אפילו עוד יותר מרגיז – אבל עדיין מובן. אולם שני הדברים אינם כלל תיאור המציאות. המציאות היא שהמערכת עדיין (אנחנו כבר כשבוע לתוך החופש הגדול ופחות מחודשיים בטרם תתחיל שנת הלימודים) לא הגיעה להחלטה רשמית ומוסכמת בדבר שיבוצה של אותה כיתת PDD (כיתה של מספר תלמידים המאובחנים כנמצאים במקום כלשהו בתוך הקשת האוטיסטית ומסוגלים למידה כלשהי של השתלבות במערכת הרגילה מצד אחד, אך יהיו זכאים למסגרת משותפת משלהם, מן הצד השני. למה המערכת עדיין לא הגיעה להחלטה בדבר שיבוצם? התשובה היחידה שהצלחתי לקבל היא משהו בסגנון: “כי כך מתנהל תמיד שיבוץ לכיתה א בחינוך המיוחד".

צד ב'
אחד הצרכים המיוחדים הבולטים ביותר בספקטרום האוטיסטי הוא הצורך בידע מוקדם ובתכנון מראש. למעשה, באופן האישי ביותר, כאשר נערך האבחון, הן שלי והן של מיה, הצורך לא להיות מופתע ולתכנן כל דבר מראש, תפס מקום מרכזי מאוד, הן במה שהביא לאבחון והן במהלך האבחון עצמו. כאשר אנו מתכוננים כראוי מראש, בעיקר בעניין הכרות מוקדמת עם מקומות בהם אנו נדרשים לתפקד, אנו נצליח במשימה הרבה יותר טוב. ככל שניתן לנו יותר זמן לצורך התכוננות זו, הסיכוי שנצליח במשימה שלנו באותו מקום, יותר גבוה. אבל גם ההיפך נכון. ככל שיוותר לנו פחות זמן של היכרות מוקדמת עם מקום בו אנו נדרשים לעשות משימה מסוימת, כך הסיכוי שניכשל במשימה יהיה יותר גבוה.

מתוך היכרות עם לא מעט אנשי הספקטרום האוטיסטי, אני יכול לציין את העובדה המוכרת היטב גם לאנשי מקצוע רבים, כי הצורך בתכנון ובידע מוקדם הוא צורך שאינו מאפיין רק את מיה ואותי, אלא את מרבית אנשי הספקטרום האוטיסטי – בכל רמות התפקוד ובכל גיל!

שני פרטים מאוד מעניינים על הצורך המיוחד בידע מוקדם ובתכנון: א. הוא מתגבר ככל שהמקום והסיטואציה חדשים יותר ומוכרים פחות. ב. הוא מתגבר עוד יותר במעברים בין שלבים מסויימים (כדוגמאת מעבר ממסגרת חינוכית אחת לשניה).

כיצד מתחברים שני הצדדים הללו? אין לי מושג!
אבל אני כן יודע שני דברים:
א. הדוגמה הזאת לאטימותה של המערכת לצרכים המיוחדים של לקוחותיהה, היא רק דוגמה. היא דוגמה מאוד קונסיסטנטית להתנהלותה של כל המערכת הזאת. במערכת שבה פקידים רשמיים מסוגלים להגיד דברים כגון: "החינוך המיוחד נועד לילדים שאינם מסוגלים לתפקד במערכת הרגילה", במערכת שבה שולטת החשיבה הסטריאוטיפית והסטיגמטית, בלי להבין שחשיבה כזאת היא פסולה, אין זה מפליא למצוא אטימות שכזאת.
ב. ככל שדוגמאות כאלה ירבו, הרלוונטיות של מערכות הנוהגות כך תהיה פחותה. אולם עובדה זו תהיה נכונה רק כל עוד אנו פועלים ליצירת מערכות אלטרנטיביות המסוגלות לפעול אחרת.

עדכון: 14 ביולי, היום קיבלנו את השיבוץ של מיה לכיתת תקשורת (אוי לה למכבסת המילים) בבית ספר בנהריה. עכשיו, כל שנותר הוא שהמערכת תתחיל כבר לזוז לכיוון של הכנת התלמידים למעבר לבית הספר…

עדכון נוסף: 16 ביולי, <קצת ציניות>כנראה שאף בעל סמכא במשרד (חוסר) החינוך לא קורא בבלוג הזה. משיחה עם מנהלת המת"י בנהריה הובהר לי חד משמעית שאף אחד לא מתכוון להכין את התלמידים זמן רב ובאופן הדרגתי, כפי הנחוץ. למה? כי תלמידים כבר שיבצו לכיתה החדשה… אבל צוות – עוד אין! למה? "כי ככה עובד משרד החינוך". ואני אוסיף: כי כך משרד (חוסר) החינוך סבור שהוא מתייחס נכון לצרכים מיוחדים של ילדים שאחד הצרכים המיוחדים הבולטים ביותר שלהם הוא צורך בהכנה ארוכה והדרגתית למעברים! – זה מה שכל כך מיוחד בחינוך המיוחד בישראל…

*
שייך לנושא(ים): מערכות (חוסר) הפעלה, משפחה (גרעינית ומורחבת), רשתות (מכל מיני סוגים)
*
תג(ים): , , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

6 תגובות על קצת על זמנים, תכנון, צרכים מיוחדים, כיתה א' ואטימות המערכת

  1. מאת גליה‏:

    תישמע, אני חושבת שאתה צודק באופן כללי, המערכת לא מתפקדת הכי טוב והכי נכון בהרבה מאוד מקרים. והרבה מאוד דברים בה מאוד מקפיצים אותי. אבל אולי צריך יוזמות מבחוץ של הורים כמוך, שיעזרו לפקוח עיניים, ולא מתוך כעס או תיסכול אלא מתוך הבנה שלרוב האנשים אין מודעות גבוהה או רגישות גבוהה כל כך והם צריכים מישהו שיסב את תשומת ליבם וישים פוקוס על דברים. אני למשל לא מבינה מה לא בסדר בשם – כיתת תקשורת. למה אתה קורא לזה מכבסת מילים? ואם צריך הכנה מוקדמת למה שלא יתאחדו כמה הורים מן הכיתה ויבואו עם תכנית כזו?
    חוץ מזה, מקווה ומאחלת שהשנה התחילה טוב לכולכם!

  2. מאת אלי‏:

    הנה, במקרה נתקלתי במשהו שאולי קשור ואולי יוסיף נדבך לענין

    http://zarim.net/blog/archives/429

    אתה לא לבד

  3. מאת רונן גיל‏:

    תודה.

    אין בי כעס של ממש, אלא עד כמה שנחוץ כדי לעשות בדיוק זאת – להילחם על מערכת טובה יותר! היות והשנה התחילה לא לגמרי טוב, נאלצנו, בסופו של דבר, לעקור את מקום מושבנו בנהריה ולהדרים מעט אל חיפה. אחת מתופעות הלוואי של אותו מעבר קשה (שאנחנו עדיין בעיצומו) הייתה הזנחה של הבלוג הזה…

  4. מאת רונן גיל‏:

    תודה.

    אני אכן לא לבד… אני חלק מקהילה אוטיסטית הולכת וגדלה (שאגב, ד"ר גרנדין איננה חלק ממנה מתוך רצונה שלה) גם כאן, בישראל…http://rwww.acisrael.org

  5. מאת טניה‏:

    היי.אני אמא לילד כזה ועוד מעט כנראה אצתרך לעבור את כל הדרך. עברנו את זה פעם אחד כאשר עברנו מגן רגיל לגן תקשורתי. לאחר מכן התברר שבן שלי בתיפדוד גבוה והוא שולב לגן טיפולי. אני מתכוונת לגנים בנהריה. לכן שאילה לי אליך בקשר לגן בנהריה. אני מבינה שגן נמצא בבה"ס קצנלסון – כמה שידוע לי אין גן PDD אחר בנהריה. אני גם היתי בכיתה זו – ראיתי רק 4 בנים ולא זכור לי שראיתי ילדה אבל יתכן ולא שמתי לב. שאילה – איך אתם מתקדמים מבחינה קוגניטיבית? עד איזה שעה לומדים ומה עושים אחרי לימודים? אני גם רוצה לדעת הרבה על המקום כי עדיין לא שלמה עם עצמי מצד אחד הבן שלי באמת מאוד גבוה ואני חוששת שידרדר עם ילדים נמוכים יותר בתיפקוד. מצד שני , כאשר היה בגו רגיל כ"כ סבל וכולנו איתו – אז כאשר אני חושבת על זה אולי עדיף כבר כיתת PDD. אשמח לקבל תשובה . תודה

  6. מאת רונן גיל‏:

    התשובה המלאה תצטרך הרבה יותר מתגובה לפוסט בבלוג. מה שאני כן יכול להשיב כאן הוא רק כמה נקודות למחשבה (מתוך נסיוני, הן כאדם שעבר את כל המערכת הזו על בשרו, הן כאב לבנות שנמצאות עכשיו במערכת והן כחבר בקהילה האוטיסטית).

    1. המיקום של אדם בתוך הספקטרום האוטיסטי הוא דבר נזיל ביותר ומשתנה בהתאם להמון משתנים אחרים – הראשון שבהם הוא האופן בו מוכנה הסביבה לקבל אותו ואת שונותו בלי לראות בשונותו דבר חריג שיש להיפתר ממנו.

    2. למרות שישנם יוצאים מן הכלל הזה, הפתרון היעיל ביותר אותו יכולה לספק המערכת, הוא שילוב – לא של הילד בתוך המערכת, אלא שילוב של שני פתרונות – א. לימודים במסגרת כללית רגילה, תוך חשיפה לקיומם, התנהלותם ואפיים של ילדים נורמטיביים ואפשרות ללמוד יחד איתם בתווך, וב. קיומה של קבוצת שווים של ילדים אחרים איתם יוכל הילד להזדהות כדומים לו. אינני מקבל את העניין של "בעלי תפקוד נמוך יימשכו אותו למטה"… זו פיקציה שמסתכלת ושופטת ילדים אחרים ממש כפי שלא היית רוצה שישפטו את ילדך שלך.

    3. לאור שתי הנקודות הללו יחד (ושוב, תוך סייגים רבים היות וישנם הרבה יוצאים מן הכלל הזה), הרי שכתת PDD בבי"ס רגיל היא בהחלט הפתרון הראוי בד"כ. אבל סייג אחד ענק אני חייב להכניס כאן באותה נשימה. כל עוד המטרה תמשיך להיות "למשוך את הילד" הכי קרוב שהוא מסוגל, לכיוון של התפתחות "נורמאלית" – זה לא יעבוד! ולא משנה סוג המסגרת. אפשר להציג פתרונות מכילים מכאן ועד להודעה חדשה, אבל כשכל מה שהמערכת יודעת לספק כמענה הוא מסכת של שקרים, עטופה בהסבר כי: 'איננו כפופים כלל להנהלת בית הספר. אנחנו בסך הכל "שוכרים" את הכיתה לצורך קיום מערכת נפרדת לחלוטין של צלצולים, הפסקות וארוחות' וכל עוד יוכלו המורים הממונים על המסגרת, להציג כפתיח להכשרתם, הכשרה ענפה בשיטות טיפול שמטרתן הבלעדית היא "קידום ההתפתחות הנורמטיבית של הילד" – המסגרת הספציפית היא פחות משנה. בטווח הארוך – לעשות טוב – אין לזה סיכוי…

    ורק לשם ההבהרה, במקרה שזה לא היה ברור מספיק מן הפוסט עצמו: התנהלות זו (ומה שהובא כאן הוא רק קמצוץ ממה שהתרחש בפועל), היא הסיבה המרכזית לכך שדאינני מתגורר יותר בנהריה. בתי הבכורה עומדת לסיים בהצלחה רבה, כיתה א' בחיפה – במערכת שאינה מציגה ומתפארת בהיותה מקבלת ומכילה – אך בהחלט עושה את העבודה הזאת בשטח ואילו ביתי הקטנה עומדת להיכנס לגן משולב באותו הסגנון, בשנה"ל הבאה עלינו לטובה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>