יותר מידיי מילים בתוך הראש

שלשום חגגנו לקרן טל את יום הולדתה החמישי. לפי החלטה מוקדמת, החגיגה הזאת (שבמקרה היתה גם אות הפתיחה לחופשת הפסח) התרחשה בקיפצובה, שם חגגו קרן טל, אחותה מיה שכמעט בת 7 ואמם (אני העדפתי לא להימצא בסביבה כ"כ רועשת ורבת גירויים וניצלתי את ההזדמנות (ניצול מחושב מראש כמובן) לגשת עם אבי לצרעה מערכות אקטיביות…).

בדרך לפלמ"ח צובה ובחזרה שאלו הבנות הרבה שאלות כהרגלן. אחת משאלותיהה של מיה עסקה בקו האופק. התחלתי להסביר למיה על קו האופק וכרגיל, ההסברים הללו צריכים להיות מאוד איטיים ומאוד חזרתיים. עוד דבר שקורה לפעמים בזמן ההסברים הללו, הוא שלב שבו מיה מתחילה ליילל "די" (בד"כ בפתאומיות גמורה). הפעם, זה קרה אחרי די הרבה זמן של הסברים (כבר דיברנו על קו האופק ליד מגדל אשכול בהתקרבנו הביתה), אבל זה גם הדגים הרבה יותר טוב מכל דבר שאני הייתי יכול להגיד, על תהליך התרגום והמחשבה שלנו ועל הצפה. מיה פרצה בפתאומיות בבכי תמרורים באומרה:

"די. תפסיקו! אני לא מבינה מה אתם אומרים. יש לי כבר יותר מידיי מילים בתוך הראש!"