שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

רבותי, ההסטוריה חוזרת

צבא שמפתיעים אותו עד כדי חטיפת שני חיילים אל מעבר לגבול (בנוסף לחייל חטוף בגזרה שונה).
צבא שמגייס אנשי מילואים, שאותם לא אימן בשל קיצוצים תקציביים.
צבא שאינו מסוגל לצייד את לוחמי המילואים שלו כראוי, למרות שעדיין, רוב תקציב המדינה הוא תקציב בטחון.
צבא מבלבל ומבולבל לגבי מטרות הלחימה והיעדים המבוקשים.
צבא שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חיילי המילואים שלו, לא במזון, לא בציוד, לא בהסרת דאגות אישיות ובצרכי ת"ש אחרים.
צבא המגייס את מילואיו רק כדי שיעמדו חשופים מול האיום, וימתינו, תוך כדי עיסוק בדברים שוליים לחלוטין, להצטרפות למעגל הלחימה.
צבא שעומד מול איום של ארגון אשר התקדם ביכולותיו שנות אור בכמה שנים מועטות.
צבא שאינו מתואם עם דרג מדיני חסר מקצועיות והחלטיות. דרג מדיני, אשר גם לאחר מספר שבועות, אינו מוכן להכיר רשמית בכך שאנו במצב מלחמה.
צבא שמתנער מאחריות וכאשר חייליו נופלים בשל חוסר משווע בהוראות מדויקות ובארגון, מאשים את הנופלים במקום לקחת אחריות.
צבא שאינו מסוגל, במשך ימים רבים, להסיר את האיום מעל העורף.

מזכיר לכם משהו?

האם אנחנו מדברים על גבול הצפון, קיץ 2006 או על התנהלותו של צה"ל באוקטובר 1973?

יש לי הרגשה, שההיסטוריה, ברוב אירוניה כואבת, חוזרת על עצמה ומכה ישר בפנים.

אנחנו חייבים לנצח, כי אין לנו ברירה אחרת.
אנא מכם, קברניטי מדינתי היחידה וצבא ההגנה שלה, אנא מכם, הביאו לניצחון הזה ולא למפלה נוספת.

*
שייך לנושא(ים): מלחמה במפלגת אללה
*
תג(ים): , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>