שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

מן המקורות ו(קצת) על אהבת/שנאת השונה והאחר

מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ
מתוך התלמוד הבבלי מסכת שבת ומתוך ספר טוביה פרק ד

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
ויקרא י"ט, י"ח

גם הלל הזקן וגם רבי עקיבא, שניהם מגדולי החכמים של העם היהודי, סברו שזו תמציתה של תורה – שני הפסוקים, או הכללים הללו מאוד קרובים במשמעותם. ואכן אלו נורמות התנהגות המבטאות, על פניו, ערך חשוב ביותר בחברה מתוקנת – איננו צריכים לנהוג באחרים באופן שאיננו ראוי ועלינו כן לנהוג באחרים באופן הולם, ממש כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו.

אולם ישנו גם אלמנט חבוי משותף בשני המשפטים הללו. בשניהם ישנה הנחה חבויה שעלי לאהוב ולנהוג כראוי במי שדומה לי. עלי להמנע מלעשות לחברי את מה ששנוא עלי! ומה אם מה ששנוא עלי, אהוב על חברי ולהיפך?! ההנחה בבסיס שני המשפטים הללו היא שבין חבריי, ישנם רק אנשים הדומים לי. אם נהרהר בדברים הללו מעט יותר, הרי שזהו בדיוק הבסיס לאהבת הדומה – או במילים אחרות, לשנאת השונה והאחר. למרות שכנראה , זאת לא היתה כוונתם של מי שכתבו משפטים אלה במקור, אך דורות על-גבי דורות שחונכו על שני משפטים אלה, כתמצית התורה כולה, הביאו, בסופו של דבר לדחיית, הרחקת ושנאת השונה והאחר.

הנה דוגמה קטנה:

ערך מאוד מרכזי בחברה הישראלית הוא הערך של החלפת מתנות, האחד עם השני. אנחנו לומדים כבר כילדים, להביא מתנות ליום-הולדת ולקבלן בזמן יום-ההולדת שלנו. אנחנו לומדים גם על החלפת משלוחי מנות בפורים, על מתנות בחגים, על דמי חנוכה ועל האפיקומן בפסח.

ואני, אחד מכללי היהדות שאני כן מקפיד עליו, הקפדה יתרה, אפילו מן המסורה, הוא ״שונא מתנות יחייה״! אני לא אוהב הפתעות בכלל ואני שונא לקבל מתנות – בפרט כאלו שלא ביקשתי מראש מפורשות. כבר מאז שהייתי ילד קטון, בכל פעם שהייתי מגיב שלא כראוי למתנה, הייתי ננזף. אפילו היום, כשאינני ילד מזמן, כאשר תגובתי למתנה היא תגובה שלילית, אני זוכה ליחס עויין!

באשר למשפט השני – הרי הוא מתייחס לאהבה ולא לפעולה כלשהי. נכון! אבל לא במקומותינו אנו. זה כבר קשור בעניין אחר של החברה והתרבות הישראלית. עניין שאני נוהג לכנותו תרבות ה"שלוף". רבות אני שומע בתגובה להצעה מצדי ללמד מעט מן העקרונות של הגישה הבקורתית למוגבלויות – גישה שאין בה עדיין ממש חפץ בתרבות הישראלית: "אנחנו רוצים פעולה, לא לימוד"! ובכן, באווירה תרבותית שכזו – מה עניינו של משפט העוסק רק באהבה, ואיזה חפץ יהיה למישהו רק באהבה, שאינה באה לידי ביטוי במעשה. כאשר אנו מבטאים אהבה לאחר עפ״י הפסוק השני, הרי שאנחנו מבטאים את אותה אהבה במעשה, כפי שהיינו מעוניינים שיבטאו אהבה כלפינו – בלי שום השקעה בלימוד כיצד מעוניין האחר שיאהבו אותו ועד כמה זה שונה מהאופן בו אנו עצמנו מבקשים ביטוי לאהבה כלפינו.

דווקא בכדי ליישם כראוי שני משפטים אלו, עלינו לשנותם ולסגל לעצמנו את אהבת השונה והאחר ע"י כך שנקיים:

מָה שֶׁשָּׂנוּא עָל חֲבֵרְךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ

ו וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כְּפִי שֶׁרֵעֲךָ מְעֻנְיָן שֶׁיֶּאֱהָבוּ אוֹתוֹ.

דלת חדר הבנות

 

קיום שני המשפטים הללו באופן שכזה, מחייב אותנו ללמוד מה הזולת רוצה ומה אינו רוצה, ורק כך נוכל לטפח אהבת זרים ולקיים את רוח המשפטים המקוריים!

*
שייך לנושא(ים): אני חושב משמע אני קיים, אספרגר והספקטרום האוטיסטי, מערכות (חוסר) הפעלה, רשתות (מכל מיני סוגים)
*
תג(ים): , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

4 תגובות על מן המקורות ו(קצת) על אהבת/שנאת השונה והאחר

  1. מאת אמונה עטל‏:

    שלום רונן,
    אני חושבת שכדי להבין את שני הפסוקים של הלל הזקן ושל רבי עקיבא לא מספיק לקרוא ולהבין את הפסוקים כפשוטם.
    ישנם הרבה פרשנויות על הפסוקים האלה שדרך הפרשנויות ניתן לראות איך הם מכוונים אותנו לטוב האמיתי כלפי עצמנו וכלפי כל אדם שהוא לא אנחנו.
    אני אנסה להסביר.
    את הפסוק הראשון "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" אני מפרשת שכל אחד צריך להיות רגיש וכנה עם עצמו ולהבין מה עושה לו טוב ומה לו (להבין מה שנוא עלי), ברגע שאדם יהיה רגיש כלפי עצמו הוא גם יוכל לראות את האחר ולהיות רגיש כלפיו ואז הוא יוכל לקיים את החלק השני של הפסוק "אל תעשה לחברך" (תהיה כלפיו רגיש ותבין את הצרכים שלו כמו שלמדת להיות רגיש כלפי עצמך). ברגע שאתה משנה את המשפט ואומר "מה ששנוא על חברך על תעשה לחברך" אז אתה מוציא את עצמך מהמשוואה ואז אם אין לך את עצמך איך תוכל להבחין מה עושה טוב או רע לחברך…. הרי מה שגורם לכך שלא נעשה את מה ששנוא לחבר שלנו זה כמה אנחנו מחוברים עליו. "חברך" מלשון חיבור. רק כשאני ואתה נהיה מחוברים נוכל להרגיש מה באמת טוב או לא טוב אחד כלפי השני.

    על הפירוש לפסוק השני אני אוותר בשלב זה. אם זה מעניין אותך תכתוב לי ואני אנסה להוסיף תגובה

    • מאת רונן גיל‏:

      אני סבור שאנחנו מפרשים את הפסוק (ואני חושד שזה נכון לשני הפסוקים גם יחד) די דומה. אלא שבסביבה החברתית-תרבותית של היום (מנסיוני, אני למד ש), לאנשים אין ממש זמן וסבלנות לדרש… אנשים רוצים דברים שהם בגדר פשט. כל מה שניסיתי לעשות הוא להביא את הדרש הזה, או מאוד דומה לו, באופן שאנשים יקבלוהו כפשט…

      • מאת אמונה עטל‏:

        הבנתי,
        מעניין, האם שרוצים להעביר מסר לרבים צריך לוותר על עומק מסוים?

        • מאת רונן גיל‏:

          אם את שואלת אותי, מתוך חווית החים שלי – צריך לוותר על רבדים מסוימים של עומק ככל שהתקשורת יותר המונית…
          אני – צריך לוותר על רבדים מסוימים בעומק – כבר בכדי לקיים את התקשורת עצמה… לרוב אני מוכן לויתור הזה, בכדי ללמוד מיצירת התקשורת ומהתקשורת עצמה… לפעמים – כאשר אני לא מסוגל ו/או לא מוכן לוותר על אותם רבדים – אני משאיר את התובנות שלי לעצמי ולא מקיים תקשורת…

          אבל בכדי לענות ישירות על שאלתך – אני מוצא שבכדי להיות חלק מתקשורת המונית – אני צריך לוותר על מרבית העומק!

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>