שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

תם ולא נשלם. או האם יש גבול ללעגו של הממסד לרש?

במהלך השבוע החולף חתמתי את 38 שנות חיי הראשונות.
כמה ימים לפני יום הולדתי, קיבלתי מתנה מאת המוסד לביטוח לאומי.
אני רוצה להודות למוסד לביטוח לאומי ולהגיד תודה רבה על העלאת אחוזי אי כושר ההשתכרות שלי מ 60% ל 74% .

קדם לכך מסע מפרך של תביעות ועררים והתמתנה בתורים בתנאים שלא היו מביישים את המשטרים האפלים ביותר. אבל את הנעשה אין להשיב. אני רוצה להתרעם כאן על שתי עובדות קשורות, אשר קשורות גם לעובדה נוספת, והיא שבדו"ח ועדת הערר (מעבר לחוסר ההבנה של מהות תביעתי כלל), ישנו תיקון ברור של אחוזי אי הכושר שלי מ 75% (מה שמקנה 100% קצבת נכות) ל 74% שמורידים בבת אחת 26% מן הקצבה האמורה ומן התוספת עליה בגין תלויים.
שתי העובדות הן:
1. בסעיף נכות כללית בחוק הביטוח הלאומי, עד כמה שאני זוכר אותו, נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי לקבוע את אבדן הכושר להשתכר, של התובע (לאחר שנתבררה הזכאות הרפואית שלו). עד כמה שידיעתי משגת, אין בחוק אזכור של הטיה כלשהי של השורש ע.ב.ד. בהקשר זה. אולם, לאורך כל התהליך, גם בטפסים של המוסד לביטוח לאומי, וגם בדברי הפקידים שם, המוסד לביטוח לאומי, קובע את אבדן כושר העובדה של התובע. וסיפור שהיה כך היה: לאחר המתנה בתנאים מחפירים בהם נאלצתי להמתין, יחד עם עורכת הדין, כשעה ושלושת רבעי השעה, במסדרון בו נמלטתי ממקום בעל ריח חריף של עשן סיגריות למקום בו הרעש היה בלתי נסבל לאזני וממקום בו הרעש היה בלתי נסבל עבורי למקום עם ריח חריף של סיגריות, נכנסתי, בלווית עו"ד, לחדר הוועדה. לאחר שהתיישבתי, פתח מומחה לשיקום (כך הוא הציג את עצמו) והציג את חברי הוועדה – כולם מומחים! לאחר מכן החל זה לומר כי הועדה התכנסה בכדי לקבוע את כושרי לעבוד. אני מייד תיקנתי אותו וטענתי כי הועדה התכנסה בכדי לנסות ולהעריך את אבדן כושרי להשתכר ולא לעבוד. הוא טען: "אכן. זו לשון החוק." ואני הקשתי וטענתי: "לא! זו איננה רק לשון החוק. זהו תפקידכם האמיתי בפועל." הוא הסכים עם דבריי ובכ"ז, באותו סיכום של הועדה, רשום: "… ובחינתה דוחות אלה משקפים את כושר עבודתו הלכה למעשה" מה שצורם כאן (מעבר לעובדה שגם את כושרי לעבוד אין דוחות אלה בוחנים כראוי) הוא העובדה כי אין שום התייחסות (כמו בכל התהליך כולו) לכושרי להשתכר.
נכון הוא שעבור נכה, בד"כ, כושר ההשתכרות, קשור הוא קשר ישיר וחד חד ערכי לכושר לעבוד. וכאן שורש הבעיה והתרעומת שלי. הקשר הזה, איננו קיים במקרה שלי ובמקרה של נכות כמו שלי. הנכות הזאת מתקיימת היות ובשל שונותי וחריגותי, אינני מצליח להשתכר בשוק עבודה המקדש יותר ויותר, הרבה יותר מאיכות העבודה וממקצוענות, כישורים חברתיים ובשוק עבודה אטום לנגישות שהיא מעבר לנגישות פיזית (במקרה הטוב). אי הכושר שלי להשתכר אינו נובע מאי כושרי לעבוד. אי כושרי להשתכר נובע מכך שאף אחד אינו מוכן לשלם עבור עבודתי כדי אפשרות להשתכר ממנה, בשל העדר הכישורים החברתיים, ההבנה החברתית והזהות הרגשית שלי לזולת שאינו מבין אותי יותר טוב משאני מבין אותו.
2. סעיף הנכות הכללית בחוק הביטוח הלאומי, משאיר את קביעת אבדן הכושר להשתכר, בידי המוסד לביטוח לאומי בעצמו. אין בחוק, למיטב ידיעתי, אפילו קביעה של אמת מידה כלשהי על פיה ניתן לאמוד האם בחן המוסד לביטוח לאומי את הסוגיה כראוי או אם לאו. וכך נוצרים כאן שני תנאים מקבילים:
א. המוסד לביטוח לאומי שומר מכל משמר, את נהליו הפנימיים לגבי קביעת אבדן הכושר לעבוד (ובכך עוסקים אותם נהלים פנימיים – לא באבדן הכושר להשתכר). ובכך אינו מאפשר אפילו להעמיד את אותו מוסד על טעויותיו בניסיון האומדן ולהגיש לו את הנתונים האמיתיים הנחוצים לצורך זה.
אחד הדברים שעלו באותה ועדת ערר (להערכתי בעקבות פליטה לא מכוונת של אחד המומחים שם), היתה העובדה כי במקור נקבעו לי ע"י המוסד לביטוח לאומי, 60% אבדן כושר היות ובעסק שברשותי, ישנן הכנסות. לא הועילו כל הדוחות המעידים על כך שהעסק הזה נמצא בהפסד מאז היווסדו ועד היום, בלי כל סיכויי אמיתי וממשי באמת להרוויח כלל (אפילו לא בכדי להחזיק את העסק עצמו). לא הועילו טענותיי כי פתחתי את העסק הזה רק לאחר שכבר נואשתי מלמצוא עבודה שאינה קיימת כשכיר (אפילו במוסד לביטוח לאומי עצמו דחו את מועמדותי בשל העדר כישורים חברתיים). עצם העובדה שלא אמרתי לגמרי נואש ואני מחזיק עסק אשר מוציא חשבוניות על הכנסות כחוק (הכנסות פחותות לאין שיעור מן ההוצאות על אותו העסק) עומד בעוכריי, בניסיוני (המגובה בדוחות כתובים מעם מומחים בלתי תלויים) להבהיר למוסד לביטוח לאומי כי אי כושרי להשתכר בשוק העבודה הנוכחי במקום מגוריי הינו טוטאלי. עובדה מעניינת: נכה בכיסא גלגלים (כמובן, רק לאחר שעבר את כל הטקסים המשפילים ביותר כדוגמת "מבחן הנפילה"), יכול לקבל קצבת נכות מלאה, להחזיק עסק מרוויח ולהרוויח בו עוד סכום דומה לאותה קצבה ועדיין להיחשב כחסר כושר לעבוד ב 100%. ואילו אני, שאינני מסוגל להחזיק עסק שירוויח בכלל (ואינני רוצה גם – כל רצוני הוא לעבוד כשכיר במקום עבודה שיהיה מסוגל להתחשב בצרכיי המיוחדים ובשונותי בכדי להפיק את רווחו מעבודתי), בשל העובדה שאני בכלל מסוגל להחזיק עסק, אז לא ייתכן שאיבדתי לחלוטין את כושרי להשתכר…
ב. אותו המוסד האמון על המפתחות לקופה, הוא זה האחראי לקביעת הקריטריון לתשלום. הנסיון מלמד, שאפילו בית הדין לענייני עבודה, אינו מרבה להתערב בשיקוליו של המוסד לביטוח לאומי, בקובעו את אבדן הכושר לעבוד (ושוב – זה מה שקובע אותו המוסד – לא את שהוא נדרש בחוק). האם זוהי מדינתנו המתוקנת וכך היא אמורה להתנהל?

המוסד לביטוח לאומי, כשל בהערכת כושר ההשתכרות שלי (גם לאחר בדיקת ה"מומחים" בועדת הערר אשר ממשיכים לבדוק, ואפילו זאת שלא כראוי, את כושרי לעבוד ולא את כושרי להשתכר). החוק מקציב לי 30 ימים מקבלת ההחלטה, לערער עליה בפני בית הדין לענייני עבודה (למרות שאותו החוק אינו מגביל כלל את המוסד לביטוח לאומי במושכו את התהליך, אלא מגדיר פיצויים בדיעבד בלבד). אני לא משוכנע שאני מסוגל לערער על ההחלטה במצב הקיים.
אין זה סוד גדול, כי קצבת הנכות המלאה בישראל של היום (אפילו עם כל תוספות התלויים), אינה מאפשרת קיום של כבוד לנכה ולבני משפחתו. ממני ומבנות משפחתי, שלל המוסד לביטוח לאומי אפילו את המעט הזה ואפילו ממנו הוא מקצץ בלי רחם ומתוך חוסר הבנה של מהותה של נכותי.

אני רוצה להזמין בזאת, את כל קוראי הבלוג המוזנח הזה (בעיקר עקב העובדה שאני מותש כבר מן המאבק הזה), ולהביא, במידת האפשר, אפילו את תגובת המחוקק לכאן.

*
שייך לנושא(ים): אספרגר והספקטרום האוטיסטי, מערכות (חוסר) הפעלה
*
תג(ים): , , , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

9 תגובות על תם ולא נשלם. או האם יש גבול ללעגו של הממסד לרש?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.