אכיפת (?) חוקי התנועה והמלחמה בנגע תאונות הדרכים – סיפור מלפני פחות משעה

הבוקר, ביקרתי במעבדת השירות של חברת פלא פון בעכו. למרבה הפלא, שם דווקא הכל עבר בסדר, כך שאין לי מה לכתוב על זה ממש. אלא מה, הדרך חזרה…
בכביש הראשי בנהריה ישנו קטע ארוך שבו המהירות המקסימלית המותרת היא 60 קמ"ש. אני לא חסיד גדול של אופן אכיפת חוקי התנועה של משטרת ישראל, אבל אני יודע שבמקום, מוצבות מדי פעם בפעם, מכמונות מהירות (בעברי הרחוק אפילו עמדתי שם פעם עם מכשיר לייזר שכזה) אז אני משתדל לפחות באזור זה, לא לעבור כלל את המהירות המותרת. על אחת כמה וכמה, היות ובמקרה זה, ישנה הצדקה ברורה להורדת המהירות – לא מעט קורה, לכל אורכו של הקטע הזה, שהולכי רגל חוצים את הכביש במפתיע. והיום, בעוד אני נוסע ממש בקצה המהירות המותרת (60 קמ"ש), עוקף אותי במהירות מסחררת רכב. הוא לא מיהר לשום מקום מיוחד היות ומתוכו בקעו צלילי שידור רדיו רגיל (ולא שידורי אלחוט של שירותי חירום) וברמזור הקרוב, על אף שתוך אי שמירת מרחק באופן בולט ביותר מהרכב שלפניו, הוא המתין בלי ליצפור ובלי להפעיל שום אמצעי אחר. לאחר הרמזור הזה, בעת שאני עובר שוב לפניו כחוק, הוא המתין אחרי לפניה שמאלה אך בשלב כלשהו, בעת שאני נותן זכות קדימה לרכב שחלף בתנועה הנגדית, החליט אותו נהג שאני מפריע לו ועליו לצפור לי. לאחר שחלף אותו רכב מולי, פניתי אני שמאלה ואותו הנהג חסר סבלנות פנה אחרי ללא כל סימן איתות. בצומת הבא דרכינו נפרדו.

סיפור שיגרתי של הנהיגה הישראלית הברוטלית. נכון? אז למה יש לי לכתוב על זה בכלל?
הכל היה אכן שיגרתי, אלא מה שהטריד אותי הכי הרבה הוא הרכב בו נהג אותו נהג פרוע. מס' הרישוי של הרכב היה 11 – 927 – 32 מ לוחית בצבע אדום ועל צידו של הרכב היו רשומות המילים בוחן תנועה. האם כך מתכוונת משטרת התנועה להילחם בנגע תאונות הדרכים???