שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

מצוינים בשטח – 2007 (?) – פרק ראשון

נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות (שעדיין לא מצליחה, למרות דיווחים חוזרים ונישנים על נסיונות לעשות כן, לאמץ לעצמה שם עברי כשמה בלעז, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, על כל המשתמע מן ההבדל בין השמות) פרסמה לאחרונה ספר בשם מצוינים בשטח – 2007.
http://www.justice.gov.il/MOJHeb/NetzivutNEW/News/
MetsuyanimBashetach2007.htm

בספר זה, מפרטת הנציבות מה נעשה במדינת ישראל בתחום האחריות שלה. כותרת המשנה של הספר היא: "שירותים מקדמי שוויון הזדמנויות והשתלבות פעילה של אנשים עם מוגבלות בישראל" – השתלבות צריכה להיכנס לתוך כותרת המשנה. מימוש היכולות – חלילה.

אני רוצה לבחון, במהלך הפוסטים הקרובים, חלקים מספר זה, הנוגעים לי ולאחרים מעצם היותנו אנשי הספקטרום האוטיסטי. יש בספר הזה חלקים אחרים, שאינם נוגעים לי באופן כל כך ישיר, וחלקם אף מביאים בהחלט תקווה שאפשר גם אחרת. בחלקים אלה לא אעסוק כאן. אני מביא כאן את דעותי האישיות בלבד. אין בדברי משום מחקר שיטתי כלשהו או הבעת דעה מייצגת. כל שאני רוצה לעשות הוא לתמוה קצת, יחד עם קוראי, על מה שעומד מאחורי מטרותיה של אותה הנציבות ולקראת איזה שוויון חותרת נציבות שקשה לה לסגל לעצמה כי זכותנו להיות שונים וכי ישנה עוצמה בשונות שלנו. בכל המטרות המקודמות ע"י הנציבות, אני סבור כי מישהו שכח כי בשורה התחתונה מטרתה צריכה להיות קידום זכויותיהם וכבודם של אנשים עם מוגבלויות – גם אם וכאשר מטרה זו סותרת מטרות אחרות. מטרתי שלי בדברים אלו היא להביא את השינוי בתפיסות. אין לי כל מטרה לכפיש שמו של מישהו. כל רצוני הוא להצביע על דברים מהותיים אשר נראים בעיני כשגויים ודורשים שינוי מהותי.
במהלך סקירתי זו, אביא ציטוטים מתוך הספר, כפי שהוא מפורסם ברשת האינטרנט
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/
8063C8D9-294A-417E-8AEF-4DA679C69917/18159/FinishedBookIsbn.pdf

ואנסה להבהיר את נקודת המחלוקת שלי עם הרשום שם. אני מתנצל מראש אם יש בכך משום הפרה כלשהי של זכויות יוצרים ו/או זכויות אחרות, אולם אני סבור בכל מעודי כי זכותי שלי לכבוד וזכותי שלי לדבר על עצמי ועל שכמותי, קודמת לזכויות היוצרים של אחרים המדברים עלי ועל שכמותי בלי לשאול איש מאיתנו. אם יש מישהו החולק על דברי אלה ומוכן להעמידם בפני עקרונות הצדק והמוסר בבית הדין – אני אקבל על עצמי את החלטתו.

אתחיל בפרק העוסק במתאמי שילוב בחינוך בשער הראשון של הספר.

אלו"ט מעורבת רבות בעשייה החינוכית למען שילוב ילדים בכיתות רגילות. היא מעמידה לרשות ההורים מידע על תהליכי אבחון, סוגי אבחונים, אפשרויות טיפול, הוראה מתקנת, מרכזי אבחון וטיפול, תהליכי השמה ופעילות ועדת השמה וועדת שיבוץ. כמו כן מספקת אלו"ט פירוט נרחב על המסגרות החינוכיות השונות הקיימות ברחבי הארץ, ובהן מסגרות יום של החינוך המיוחד, מסגרות משלבות, כיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים ובפנימיות, על אפשרויות התגבור והסיוע העומדות לרשות התלמידים, כמו מורים מיוחדים או סייעת, תיאור אפשרויות השימוש במחשבים בחינוך המיוחד לשיפור יכולות ולהנגשת חומרי הלמידה, ופירוט מרכזי אבחון והתאמה בתחום זה. האגודה אף מפנה את ההורים למקורות מידע העוסקים בנושא השילוב על היבטיו השונים, ולגופים ומסגרות השמים להם את השילוב כמטרה.
עמ' 27

טקסט ארוך ביותר ובו אפילו לא מילה אחת על מענה לצרכים מיוחדים. לא מילה אחת על המטרה של מימוש הפוטנציאל. המקום היחיד בו מוזכרות יכולות הוא השימוש במחשבים. לשיטתי זה היה צריך להיות הפוך בדיוק. המטרה – ראוי לה שתהיה חיזוק ומימוש היכולות. הדרך צריכה לעבור במענה כן ואמיתי לצרכים – לא החלפת הצרכים המיוחדים בצרכים רגילים כי אם מענה אמיתי ומתאים לצרכים המיוחדים.

על המתאמים לדעת למצות כל סיטואציה, ולספק כל הזמן גירויים כדי שהילד לא יאבד ריכוז;
עמ' 28

והיכן הוא כבודו של הילד??? והיכן הצורך הבסיסי שלו להיות רגוע ושליו בכדי שיוכל בכלל לקלוט משהו??? האם סבורים מתאמי השילוב כי אספקה רצופה של גירויים מעודדת יכולות ריכוז??? אני יודע אחרת! אני יודע שאספקה רצופה של גירויים יוצרת הצפה חושית שסופה לטחון את יכולת הריכוז עד אפר ועפר.

הם צריכים ליצור מצבים של אינטראקציה חברתית בין הילד המשתלב ובין שאר הילדים, כדי שאלה ירצו לשלב את הילד עם האוטיזם.
עמ' 28

ליצור אינטראקציה חברתית בין ילדים??? "להנדס" רצונות? האם בכך הם יגבירו או יקטינו את כבודו של הילד האוטיסט בעיני אחרים בני גילו? והיכן בדיוק הוא רצונו של הילד האוטיסט עצמו? האם מישהו בכלל שואל אותו האם הוא מעוניין ביצירת אותה אינטראקציה? האם מישהו מוכן לברר איתו האם הוא בכלל מתעניין בשילוב? האם מעניין בכלל מישהו מה רוצה אותו ילד? ואני שב ושואל היכן כבודו של הילד המכונה כאן "ילד עם אוטיזם"? האם בכינויים שכאלה מתכוונים מתאמי שילוב לשפר את כבודו של הילד האוטיסט בעיני בני גילו האחרים או לדרדרו? אני מפנה את תשומת לב קוראי למאמר: "מדוע אני סולד מהשימוש בכינויי אדם עם…" – http://www.acisrael.org/js199901.php

עבודת המתאם אינה מתמקדת רק בכיתת הלימוד – גם ההפסקה היא מרחב נוח "לחבר אותם" עם הילדים האחרים בכיתה.
עמ' 29 – 28

לא די שבכיתה "יוצרים אינטראקציה בין ילדים"… מה פירוש המילה הפסקה? האם מישהו תיאר לעצמו פעם עד כמה קשה האינטראקציה הבלתי פוסקת הזאת עבור האוטיסט? האם מישהו תיאר פעם לעצמו כי ההפסקה הזאת באינטראקציה והרצון להיות לבד לכמה רגעים, הינם בגדר צורך בסיסי ומהותי עבור הילד האוטיסט? ההתערבות הבלתי פוסקת הזאת, סופה שתביא להכחדת עצמיות – ובכך אין שום מיצוי פוטנציאל או הגברת יכולות. יש בכך אך ורק הקטנתם!

תפיסת העולם המונחת בבסיס תכנית המתאמים היא שאוטיזם היא לקות שתישאר עם האנשים כל חייהם. האתגר הוא להקטין עד כמה שאפשר את חומרתה והשפעותיה, ולהגדיל עד כמה שאפשר את מיצוי הפוטנציאל האישי במטרה להביא לכך שהאנשים יוכלו לחיות בתוך החברה, להסתדר עם השונות שלהם ולקיים חיים איכותיים ככל האפשר.
עמ' 29

אוטיזם אכן נשאר לכל החיים – סוף סוף הכירו בכך גם באלו"ט – אולי יום אחד הם גם ישכילו לשנות את שם האגודה ובכך יפסיקו להתייחס לאוטיזם כאילו אך ורק לילדים אוטיסטים צריכה שתהיה אגודה…

ואני אומר: האתגר והמטרה כאן קצת התהפכו להם, בדיוק כאן – בתפיסת העולם. בכדי לקיים חיים איכותיים ככל האפשר, המטרה צריכה להיות מיצוי הפוטנציאל האישי והגברת היכולת. לעיתים (במקרה של הספקטרום האוטיסטי – לעיתים נדירות) החיים בתוך החברה (שאינה מסוגלת לקבל אותנו שונים כפי שאנחנו בלי לנסות לכפות עלינו את דרכיה) והשילוב בחברה, יכולים להיות אמצעי בדרך להשגת מטרה זו. אבל אמצעי הרבה יותר חשוב ומהותי הוא מענה אמיתי, אמיץ ובעיקר מתאים לצרכים המיוחדים שלנו. כילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים אוטיסטים במערכת החינוך, לא ישיגו כל מטרה שהיא כל עוד לא יקבלו מענה הולם לצרכיהם המיוחדים. המענה ההולם הזה אינו יכול לבוא מתוך התעלמות מופגנת במהותה של השונות שלנו ומתוך נסיון לכפות עלינו צרכים שאינם מיוחדים.

המטרה היא מימוש הפוטנציאל והגברת היכולות. מטרה זו תושג רק דרך מענה הולם לצרכים. השילוב – אסור לו להפוך למטרה בפני עצמו ובכך לאפשר החטאת המטרה האמיתית.

*
שייך לנושא(ים): אספרגר והספקטרום האוטיסטי, מערכות (חוסר) הפעלה
*
תג(ים): , , , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

2 תגובות על מצוינים בשטח – 2007 (?) – פרק ראשון

  1. מאת רונן גיל‏:

    תודה.

    אני תמיד דואג בעניין זכויות והפרתן. אלא שכמו הרבה זכויות והרבה דיונים בנושא זכויות, ישנן זכויות שהן יותר בסיסיות מאחרות.

    האמת היא, שלפחות הפרקים אליהם אני אתייחס בתגובותיי כאן (לרבות הפרק אליו התייחסתי בפוסט זה) – הייתי מעדיף שלא יהיו. לא שלנו ולא של אף אחד. לא. לא הפרקים עצמם – אלא כל מה שמתואר בהם.
    כספי המיסים, אשר איפשרו את כתיבת הספר הזה, מאפשרים גם (דרך תיקצובים מסוגים שונים) לרמוס את כבודנו ולטחון עד אפר ועפר את כל הפוטנציאל הטמון בנו, בשם השוויון והשילוב.

  2. מאת חנן כהן‏:

    אל תדאג בנושא זכויות היוצרים. אמנם כתוב שם שזכויות היוצרים שייכות למשרד המשפטים אבל אין איסור על שימוש או דרישה לבקשת רשות להשתמש בטקסט בכל פורמאט שהוא.

    הספר הזה נכתב בכספי המסים שאנחנו משלמים והוא שלנו בזכות ולא בחסד.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>