שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

האור שבקצה מנהרת העיתונות הממוסדת בישראל

זה התחיל בקטן מאוד (כפי שלדעתי נכון להתחיל כל דבר יציב ורחוק טווח) בידיעה במוסף גלובס, בה הוזכרנו, לפני כארבעה חודשים.
ומחר מתפרסמת במוסף של עיתון הארץ כתבה אשר מהווה פריצת דרך בהתייחסות העיתונות הכתובה. אני מאוד מקווה שזו התחלה של דרך נכונה אשר תביא לחשיפה מוגברת ולהכרה בראיות העולם שלנו, אנשי הספקטרום האוטיסטי כשונות לגיטימית ולא כנחיתות ומוגבלות.
אני מרשה לעצמי לראות בכתבה זאת, למרות אי הדיוקים שישנם גם שם, המשך ישיר של בלוג זה והאתר בו הוא נמצא. מי יתן ונמצא ברכה בעמלנו ויבוא היום והקהילה האוטיסטית בישראל תקרום עור וגידים ותהפוך ליישות בת קימא ותהייה כמעין המתגבר המקנה כוח לנו ולתומכינו באשר הם, בכדי לאפשר ולעודד את התרומה לה אנו מסוגלים, בתנאים הראויים, לשגשוג ולקידום אנשי הספקטרום האוטיסטי והחברה הסובבת כאחד.

*
שייך לנושא(ים): אספרגר והספקטרום האוטיסטי, כללי, רשתות (מכל מיני סוגים)
*
תג(ים): , , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

6 תגובות על האור שבקצה מנהרת העיתונות הממוסדת בישראל

  1. מאת רונן גיל‏:

    תודה לך.

    האם יורשה לי להזמינך גם אל מערכת הפורומים שלנו?

  2. מאת רונן גיל‏:

    תודה.

    אכן עוד שלב חשוב, אם כי אני רואה גם בזאת וגם במאבקי שלי כרגע מול בטל"א, חלקים במאבק הרבה יותר עקרוני ומהותי.

    מישהו כבר אמר פעם: "המאבק על זכות ההגדרה העצמית". לא?

  3. מאת גע"ס‏:

    תודה על ההפנייה לכתבה. הנושא מאוד מעניין אותי כי גם אני רואה עצמי כנמצאת במקום טוב באמצע הספקטרום.

  4. מאת חנן כהן‏:

    ברכות על הכתבה. עוד שלב חשוב בדרך למאבק בביטוח הלאומי.

  5. מאת רונן גיל‏:

    אני מקווה מאוד, שהגישה הפשוטה והישירה תנצח ואוטיזם יחדל להיות סטריאוטיפ או “מותג” (כמו “איש הגשם” או מר ספוק) ויהפוך לצורת קיום אחת מני רבות. בלי ערך פלוס או מינוס.

    זה גרם לי להתחיל לבכות מרוב התרגשות…

    תודה תודה תודה.

    אני סבור, בלי להכיר (ואני אשמח מאוד להכיר) את איל ו/או את הטיגריס, שהם פשוט מקיימים את מה שאנחנו קוראים לו תקשורת אוטיסטית. זהו אכן חלק אינטגרלי מצורת הקיום שאת מתארת. אנחנו מקיימים תקשורת ואנחנו מקיימים וזקוקים לאינטראקציה. אנחנו פשוט עושים זאת אחרת…

  6. מאת שונית שחל-פורת‏:

    רונן יקר,
    בצדק גמור אתה גאה בכתבה המרשימה הזו. בסביבה שלי, לפחות, היא התקבלה בעניין ובאהדה רבים, וזה עניין לא פשוט, כי, למרות הכל, גילוי מאפיינים אוטיסטים אצלנו ואצל הקרובים לנו עדיין איננו פשוט מבחינה ריגשית, כשיש ילד מאובחן רישמית בביית. אני מקווה מאוד, שהגישה הפשוטה והישירה תנצח ואוטיזם יחדל להיות סטריאוטיפ או "מותג" (כמו "איש הגשם" או מר ספוק) ויהפוך לצורת קיום אחת מני רבות. בלי ערך פלוס או מינוס. כרגע אנשי הספקטרום יפים ונרדפים כמו הטיגריס הסומטרי, שאיל שלי אוהב לבקר בספארי. "לבקר" זו מילה גדולה. איל מתיישב על ספסל במרחק ממנו, מלכסן מבט, נדמה שלרגע קצר הוא והטיגריס מהנהנים זה לזה ואז הילד שוקע בענייניו באופן מופגן. איל נוהג כך מהמפגש הראשון עם הטיגריס, אבל אמא של איל (אני) הבינה רק לפני זמן לא רב, שהטיגריס הנ"ל בעצם נמצא על הרצף האוטיסטי (במרכאות עבות, כמובן). שמענו את המדריך מספר שהטיגריס הזה לא זקוק לחברה, לא אוהב שמביטים בו. אפילו הנקבה מתקבלת אצלו ל"אודישן" בתנאים מסויימים מאוד. מסכן הטיגריס. מכיוון שהוא יפה ואצילי, כל המבקרים כרוכים דווקא אחריו בהמוניהם, מצביעים עליו בקולניות ומתרעמים על כך שהוא לבד. לא מכבדים את רצונו בפרטיות. כולם, חוץ מאיל, כמובן. אבל אין בכך חידוש – שאנשי הרצף פשוט רגישים אחרת. הבה נקווה, שהמאמץ שעשיתם בראיון ובחשיפה הוא אכן צעד גדול קדימה בהבנה ובקבלה של הסביבה לכך, שאפשר גם אחרת.
    הרבה הערכה לכל השותפים לכתבה,
    שונית

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>