שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

המשך ההתמודדות באוניברסיטה ומעבר לה

מרק אספרגוס ללא מתכון

אחת המערכות הראשונות אשר נכנסו לכיתות הלימוד במרכז המחשבים, בסמוך לקבלתי את תפקיד האחראי על כיתות אלה, היתה ה WWW. תפיסה מהפכנית לחלוטין בדרך ההסתכלות על רשת האינטרנט. לרשת הייתה האוניברסיטה מחוברת עוד הרבה לפני שאני הגעתי שמה. היתה עבודה בינלאומית ענפה ביותר ברשת העולמית עוד לפני כן. בהעברת דואר אלקטרוני, העברת קבצים, גופר, ארצ'י, עבודה מרחוק בהדמיית מסופים, קבוצות דיון. כל אלה כבר היו קיימים וותיקים ביותר. ה WWW היה חדשני ביותר בהיותו מאפשר שיתוף של טקסט משולב בגרפיקה ובתמונות, על המסך. לא עוד העברת קבצים ואז התבוננות בתוכנם. תוכנה בשם xmosaic אשר בשלב הראשון עבדה אך ורק במסופי X המחוברים למחשב UNIX איפשרה צפיה במידע רב מתוך הבית הלבן ומוזיאון הלובר. היו גם אתרים אחרים שניתן להגיע אליהם, אך שני אלה היו בולטים בנושא השילוב בין טקסט ותמונה. החלו הדרכות בכיתת מסופי ה X לכל אנשי הסגל באוניברסיטה, על המימד החדש שברשת.

באחת הפעמים שנכנסתי לבדוק את חדר מסופי ה X ראיתי, ליד אחד המסופים, את אחד המרצים האהודים עלי. הוא ישב ליד מסוף והחל לשאול לגבי התוכנה החדשה. לימים, הגשתי לאותו מרצה, עבודה סמינריונית חדשנית במעט, בעניין פעילותם ברשת של מוסדות האיחוד הארופאי. זאת הייתה, למיטב ידיעתי, העבודה הסמינריונית הראשונה שהוגשה באוניברסיטת חיפה ב WWW. בעת ששוחחתי איתו והדגמתי לו את יכולותיה של אותה תוכנה וכיצד מפעילים אותה, שמתי לב לזוג מבוגר נוסף שישב סמוך למסוף אחר בחדר. הגבר שם שאל אותי מספר שאלות וביקש ממני להסביר לו דבר מה. כמה ימים אח"כ הוא נכנס אל משרדי והציג עצמו כנגיד האוניברסיטה ומי שהקים אותה. מי שישבה לידו באותו מפגש ראשון שלי איתו הייתה אשתו. בעת שבא למשרדי, הוא התרשם מאוד מרצוני ויכולותי לעזור והחל לברר האם אהיה מעוניין במשרה יותר קבועה באוניברסיטה. סמוך לאותו מועד, ניגש אלי ראש המינהל של יחידה מינהלית אחרת באוניברסיטה וטען שהוא מעוניין מאוד שאעבור לעבוד באותה היחידה היות וגם ליחידה וגם לי יכול להיות מכך רווח רב. מספר חודשים אח"כ, מצאתי את עצמי כמתאם המיחשוב באותה יחידה וחבר מן המניין בסגל המינהלי של האוניברסיטה, בנוסף להיותי סטודנט וחבר בסגל האקדמאי הזוטר של האוניברסיטה.

אחת המשימות הראשונות שהוטלו עליי כמתאם מיחשוב, הייתה ארגון מחדש של שרת הנובל של היחידה. אולם במשימה זאת התעוררו כמה קשיים רציניים ביותר. היה עלי להאבק במספר אנשים ששלטו עד אז באותו השרת ולא הסכימו לשתף איתי פעולה היות ולפני כן הם הצליחו לעשות בשרת הזה כבשלהם ואי הסדר ממש שלט שם. העניין הוא, שבטרם הגעתי אני לשם, לא רק הם עשו בשרת הזה כבשלהם… אזורים שלמים בשטח האחסון של השרת ובמשאביו האחרים היו פרוצים לחלוטין לכל דכפין. מתוך שטח הדיסק התפוס, יותר מחמישים אחוזים, היו משחקים, תוכנות וקבצים שנשמרו ע"י סטודנטים ללא שום קשר לעבודת היחידה ו/או ללימודים אקדמיים בכלל. משימה נוספת, קשה אף יותר, הוטלה עלי כמה חודשים מאוחר יותר. הייתי צריך לבנות תכנית אשר תתאר את מערך המיחשוב ביחידה, חמש שנים מאוחר יותר. חמש שנים, ידעתי גם אז, בתחום המחשבים, הם יותר מעידן שלם. לא היה לי צל של מושג איך לגשת לבעיה שכזאת, ועל כן השתמטתי מבצועה תוך נסיון לשכנע את הממונים עלי, שאין הדבר אפשרי מכל וכל. מעט אחר כך החל אותו ראש מינהל אשר כל כך היה נלהב קודם מיכולותיי המקצועיות, לכנותני שקרן ורמאי בכל פורום אפשרי. הן בארבע עיניים והן בפורומים רחבים הרבה יותר. למותר לציין כי הדבר פגע בי לאין שיעור, היות ואמת וצדק היו ועודם נרות לרגליי תמיד.

לאחר מספר חודשים רב של דכדוך הולך וגובר ויחסי עבודה שנהיו עכורים יותר ויותר, הוחלט בסופו של דבר, שיש להעביר אותי מידיו של ראש המינהל ועלי להיות כפוף לסגן המנהל של היחידה. אך הוא גם מנהל אגף ביחידה, ואילו אני, עלי לתת שירות שווה לכלל המחלקות. אז איך פותרים את הקונפליקט הפוליטי הסבוך הזה? לי, היה פתרון מושלם. הרי ברורה כשמש העובדה שאני צריך לשרת את כל היחידה. מצב שבו זה או אני או ראש המינהל, לא היה מקובל, היות ועל שנינו להמשיך ולהיות ביחידה. אז מה כבר יכול להיות יותר פשוט, מאשר להכפיף אותי ישירות למנהל היחידה? אולם הפתרון הזה לא היה מקובל על אף אחד, ובראש ובראשונה, לא על המנהל. למה? עד היום אין לי מושג. ניסיתי, בכל מעודי, להחזיק מעמד בתוך כל המאבקים הפוליטיים של השליטה עליי ועל מערך המיחשוב ביחידה, תחת סגן המנהל, שאחר כך, הוחלף במנהל אגף אחר, בכל הנוגע לכפיפות שלי. כאשר הגעתי לסיפו של שברון כללי, פניתי, בצר לי, אל מנהל היחידה והבהרתי לו כי אינני יכול ואינני מוכן להמשיך לעבוד כך ואם תוך זמן סביר (כזה אשר לו אני מחוייב בהודעת התפטרות מראש) הנושא לא ייפתר, יהיה עלי לעזוב בכדי לשמור על שלמותי הנפשית.

באותו הזמן בערך, נודעה לי עובדה מסעירה נוספת. אני אהבתי ואוהב ללמוד. זאת היתה הסיבה העיקרית בגינה הגעתי מראש לאוניברסיטה, מדובר במוסד להשכלה גבוהה. מקום בו ניתן ללמוד וזו מטרתו העיקרית. ובכן, כשבע וחצי שנים לאחר שהצבתי את כף רגלי באותו מוסד, הבנתי סוף סוף היכן הייתה טעותי. אני, מסתבר, הייתי פחות או יותר, היחיד באותו המוסד שראה אותו ככזה. כמעט אף אחד אחר לא הגיע לשם לא בכדי ללמוד ולא בכדי ללמד. זהו בית חרושת ויותר מכך, בית מסחר לתארים אקדמאים. ובכן, תואר אקדמאי שכזה, אינני מעוניין להיות מושווה אליו ואינני מעוניין בכל קשר איתו. זכאי לתואר או לא זכאי לתואר זה הפסיק לעניין אותי לחלוטין. ובכל פעם שאני חושב על כך מאז, עדיין עולה בי הצורך הכמעט פיזי להקיא (וייסלחו לי במטותא, כל אותם אשר עלולים להיפגע, על לא עוול בכפם, מדבריי אלה. זוהי הרגשתי הפרטית אני. רשאי אדם להרגיש אותו דבר או ההיפך המוחלט – אין בכך כל פסול).

לאחר שהמתנתי עוד מעט יותר מכפול הזמן עליו הודעתי מראש בע"פ, להחלטת מנהל היחידה, וראיתי כי זו מבוששת לבוא, הגעתי למסקנה שאם אני נשאר, ולו עוד יום אחד, במקום הזה, אני פשוט מתפרק לגורמים ראשוניים ללא כל תקנה. לזאת לא הייתי מוכן תמורת שום הון שבעולם. ביום 01/05/1999 עזבתי את אוניברסיטת חיפה לבלי שוב. היות ומספר חודשים אח"כ, התמנה לתפקידי, ממנו ברחתי, אותו חברי אשר בינתיים כבר החל בהקמת משפחתו, והיות והדים מכך הגיעו גם לתיבת הדואר שלי אח"כ, אני יודע שהאופן בו עזבתי את האוניברסיטה, היכה גלים חזקים מאוד בין כתלי המוסד הזה. על שום מה ולמה? אין לי צל של מושג ובשלב מסויים זה אף הפסיק לעניין אותי לחלוטין.

את החודשים הבאים, ביליתי ברובם בתוך מדים כחולים בניידת או בתחנת משטרה. בליל ה 16/08/1999 בהיותי מתנדב ביומן תחנת המשטרה בנהריה פגשתי לראשונה את מי שעתידה להיות זוגתי ואם בנותיי. אינני מעוניין לפרט כאן את הנסיבות שהביאו אותנו להיפגש אולם אומר רק זאת: בעוד שלכולם היה ברור כי אינני עובר על שום חוק ו/או תקנה פנימית במשטרת ישראל ו/או במשמר האזרחי (שהרי אם לא כן היו דורשים ממני להחזיר את מדי לאלתר ואולי אף מעמידים אותי לדין על אותן עבירות), זמן מה לאחר תחילתה של מערכת יחסים זאת, ניגש אלי מפקד התחנה ואמר את אלה המילים: "הייתי מעדיף שלא תגיע לכאן יותר". אני לא נוהג להתווכח יתר על המידה במקומות בהם וויכוחים שכאלה נראים בעיניי חסרי טעם. במיוחד לא עם בכירים ממני. ועל כן, בנקודה זאת, נפרדתי גם מעם משטרת ישראל

התחלתי לעבוד במשרה מאוד חלקית, במכללה וחנות למחשבים בנהריה. זכיתי ליחס כאילו הייתי גזלן אשר כל דאגתו היא לכסף שהוא אוכל מאת בעלת הבית, בעוד שאני ידעתי כי אני משקיע את כל מה שאני מסוגל לו, שזה קצת למעלה ממה שהשקיעה (במאמץ, לא בכסף) היא בעצמה. אבל צריך לאכול ממשהו, אז סתמתי את פי והמשכתי כל עוד אני מסוגל

ואז הגיע עדיי גלגל הצלה נהדר מאת אותו חבר טוב אשר זנחתי באוניברסיטה. דרך קשריו האישיים, הצליח הוא למצוא לי עבודה בתור מנהל מערכות בחברת סטארט-אפ אשר ישבה בתחילה בכרמיאל ואח"כ ביקנעם. ובכן, הנה זה הגיע סוף סוף. באה המנוחה אל היגע ומרגוע לעמל. סוף סוף אני יוצא ממשיכת היתר בבנק ומתחיל לעבוד באופן מסודר. אני עושה חייל בתפקידי ואף לומד הרבה דברים חדשים. Embedded systems, שפות תכנות, שפות מיתאר לחומרה ועוד מגוון שלם של נושאים אותם הספקתי ללמוד שם, הפיחו בי את התקווה שאכן זה כך. אבל משהו כאן לא בסדר. זה קצת יותר מידי אידילי עבור מהלך חיי עד אותה העת. ואז מגיע ה 11/09/2001 וטורף את הכל. האמת היא שהצרות עוד התחילו הרבה יותר מוקדם והפעם לא רק אותי רימו כאן. ישנו מאבק משפטי שלם אשר עדיין מתנהל (אם כי בעצלתיים) אשר בו, אני אחד התובעים שנגרם לו הכי פחות נזק כלכלי מכולם. למה? לימים יסתבר לי כי דרישות השכר שלי, אשר נראו לי כגבוהות דיין, היו ממש מגוחכות יחסית לענף בו עבדתי, לתחום העיסוק שלי ולידע שלי. ביום 01/01/2002, לאחר ארבעה עשר חודשי עבודה בחברה, קיבלתי את מכתב הפיטורין.

מאז ועד היום, הגעתי לאין ספור מקומות עבודה פוטנציאליים. התשובה הנפוצה ביותר אותה קיבלתי (במקרים המועטים בהם קיבלתי כלל תשובה), היא שנסיוני והידע שלי, על אף שאין לי כל תעודה מקצועית שהיא, עמוקים מידי לעומת היקף המשרה והשכר המוצעים. בצר לי ובמידה מסויימת אף מאונס (שכן, בצורה זו או אחרת צריך לאכול) פתחתי, ב 02/01/2005 עסק עצמאי בתחום תקשורת מחשבים. ומאז אני אדון לעצמי ושוגה בשושנים? לא ממש! אני נתון לחסדיהם של האנשים החשובים ביותר בעסק שלי – הלקוחות. היות וישנם דברים רבים אשר אינני מסכים, בשום פנים ואופן לעסוק בהם, העסק נמצא עדיין בהפסד. זאת, על אף שעל פי הדו"חות של שנת 2005, אני בונה את מחיריי באופן האופטימלי ביותר עפ"י המצופה במס ההכנסה מעסק בתחומי, בניגוד להרבה עסקים אחרים.

בין סיום עבודתי באותה חברת סטארט-אפ לפתיחת העסק, התחתנתי ביום 20/06/2002 ובנוסף לביתה של זוגתי מנישואיה הקודמים, בה אני רואה כביתי לכל דבר ועניין, יש לנו עוד שתי בנות. חווית ההורות היא אחד הדברים היפים ביותר שלהם זכיתי בכל מהלך חיי. אם כי, באותה הנשימה, האחריות שבכך, לעיתים כבדה עלי מנשוא. היום, לא רק שקשה לי למצוא מקור מחיה לעצמי, אני גם מחוייב לדאוג למשפחתי.

*
שייך לנושא(ים): מרק אספרגוס ללא מתכון
*
תג(ים): , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>