שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

היכרות עם האוניברסיטה ועם עולם המחשבים

מרק אספרגוס ללא מתכון

לאחר שעזבתי, במפח נפש אחד גדול, את הקיבוץ, הגעתי לחיפה. למחרת כבר הגעתי לאוניברסיטה בכדי לברר כיצד אני יכול ללמוד שם. אז כבר היה לי ברור שהכיוון הוא לימודים במדעי החברה ומשם לטפס מעלה מעלה לפיסגת מגדל השן, שם אוכל לשקוע בספרים וללמוד וללמוד. על לימודים בתחום המחשוב אף אחד בכלל לא חשב כי הרי כבר בתיכון הוזנח הנושא ונשכח לגמרי. בכלל, אז כבר היתה לי רתיעה טוטאלית מהמחשב אשר די הפחיד אותי וחששתי להתקרב אליו. הרי אני בא לחקור חברות אנושיות ולנסות להבין את הסדר החברתי ואת המניעים החברתיים של בני האנוש. מה לי ולמכונה שחושבת?

התגוררתי במשך כמה חודשים טובים אצל אבי ואשתו ומהר מאוד מצאתי את עצמי מבלה הרבה יותר זמן בניידות משטרה בתור מתנדב במדים, מאשר בבית. כאשר הייתי מגיע לבית אני הייתי משגע את שניהם, והם בתמורה שיגעו אותי בחזרה. כל אחד וצורת חייו השונה לחלוטין מזה של האחר. אני, פעיל בלילה ולא מסוגל לעשות הרבה בבקרים באותה תקופה, והם משתגעים בכל פעם שאני פותח את הדלת לאחר חצות. אני אוכל בצורה הכי לא מסודרת שרק ניתן, והם מקפידים שלא תשאר אפילו כפית בכיור בכל עת. בכל דבר קטן שבקטנים ובדברים הגדולים על אחת כמה וכמה, איפה שרק יכול להיות הבדל – שם הוא היה. לאחר כמה חודשים הוחלט, שאבי שוכר לי חדר בדירה בהדר ולשם אני עובר. הכל טוב ויפה, אבל ממשהו צריך גם לחיות. במשך השנה הראשונה, כתשעים אחוז מן המזון שנכנס לפי היה לחם עם מרגרינה. שלא יהיו כאן אי הבנות כל שהן. אין לי כל טענה. אני יכולתי להמשיך כך עוד הרבה זמן. אני הרי שורד מקצועי. המקצוע הזה עבר אצלנו בתורשה. עובדה ידועה לי, שאבי בעצמו, שרד תקופות ארוכות מזו, על הרבה פחות מזה.

עד אז כבר החלו הלימודים באוניברסיטה והתחלתי להשקיע שם שעות וימים. לא. לא רק בלימודים. מצאתי לעצמי כר פעולה נרחב. מצאתי את אגודת הסטודנטים. אם כבר לימודים בסוציולוגיה ומדעי הפוליטיקה, אז למה לא לשלב גם קצת עשיה פוליטית בעצמה? אני הרי טוב בזה. עשיתי זאת המון בילדותי. אז אני מגיע לתא הסטודנטים ומתקבל בברכה, אני מגיע לבית האגודה ומתקבל בברכה, וכולם פתאום ששים בחברתי ומתעניינים בדברים שלי ובמה שיש לי להגיד. אופס! לא ממש מתעניינים. לקח לי בערך שנתיים תמימות בשביל להבין מה באמת קורה שם. עושים רושם שהם מקשיבים, כן. בהחלט. אבל כשזה מגיע לשאיפות ולהחלטות קונקרטיות בדבר משרות ציבוריות באגודת הסטודנטים עצמה? לא. לשם אין ממש סיכויי שיתנו לי להגיע. אני יותר מידי קיצוני / מוזר / מתלהב / קר וכל מה שניתן להגיד שהוא יותר מידי, בשביל זה. הרי אף אחד לא באמת מעוניין שם בעשייה למען הקהילה. אפילו לא למען קהילת הסטודנטים. מה שהם רואים באגודה, הוא קרש קפיצה למשרות ציבוריות בשירות המדינה או בשירות גופים גדולים בשל עברם בעשייה חברתית למען הסטודנטים בישראל. זהו. גם שם כבר אין ממש מה לחפש.

ובלימודים עצמם – טוב ללמוד תמיד אהבתי אבל זה נהיה יותר ויותר קשה מרגע לרגע. דרישות ומטלות בקצב כזה שאתה לא מספיק להשלים אחת וכבר יש לך עוד שלוש שממתינות. וגם מדברים שם על דברים שבינם לבין מדע (מדעי החברה קוראים לזה) הקשר הינו קלוש ביותר. אבל יש כמה נקודות אור. ישנו קשר מסויים למדע. ואת הנושאים השייכים לקשר הזה אהבתי במיוחד. שיטות מחקר, סטטיסטיקה תיאורית והסקתית, מחשבה מדינית (פילוסופיה פוליטית), ממשל ופוליטיקה וכד'. בשיעורים הללו הרגשתי טוב. מה עוד שרוב המטלות הנדרשות היו צריכות להיות מוגשות בכתב. לכתוב ביד קשה לי מאוד. זה יוצא איטי להחריד ולגמרי לא ברור. אז איזה אופציות יש לי? לתקן את מכונת הכתיבה הישנה שלי. גם אם הייתי בוחר באופציה הזאת, הייתי צריך פטיש בשביל לעבוד איתה. נפסל. לשלם למישהו שיקליד בעבורי את התרגילים וידפיס אותם. אני בקושי מצליח לגרד מרגרינה על הלחם. מאיפה אמצא מימון לדבר כזה? נפסל. להתחיל ללמוד לעבוד עם מחשב. כן, כנראה שאין ברירה וצריך להתמודד גם עם זה. היתה לי מכרה – מפקדת שכונה במשמר האזרחי בהדר. יום אחד עשתה לי הפתעה. נותנת לי שני דיסקטים שחורים גדולים וגמישים. על אחד ישנה מערכת הפעלה – MS-DOS 3 על השני יש מעבד תמלילים – איינשטיין. נו, עם שם כמו זה, זה חייב להיות משהו מעולה לא? תמיד הרגשתי מקורב למדען המפוזר הזה. אם רק הייתי ידוע עד כמה אני מקורב אליו – אולי היה יכול להיות יותר טוב (הסברה הרווחת בקרב חוקרי אוטיזם ידועי שם בקהילה המדעית הבינלאומית, טוענת שאלברט איינשטיין, בכבודו ובעצמו, היה, ככל הנראה, אדם בספקטרום האוטיסטי עם התסמונת על שם אספרגר. אולם אין זה מן הדיון כרגע – נחזור לעסקי עיבוד התמלילים). אני ניגש עם שני הדיסקטים הללו אל כיתת המחשבים הראשונה, במרכז המחשבים במרתף האוניברסיטה, ומנסה להתמודד עם הגלמים הללו שם (בכיתות הבאות יושבים סטודנטים שממש לומדים מדעי המחשב וכל מיני טיפוסים אחרים וזה מפחיד אותי מאוד). זה הולך די נחמד ואני לאט לאט מתחיל ללמוד את ההגיון שבפעולת המכשירים הללו. כיצד עובר המידע באמצעים אלקטרוניים ומגנטיים. כיצד הוא מעובד. כיצד הוא נשמר וכיצד ניתן להציגו ולהדפיסו. בסופו של דבר, אני מבלה יותר ויותר זמן במרכז המחשבים מאשר בכיתות הלימוד בשיעורים המשעממים בהם אני לא מצליח ללמוד כלום. במרכז המחשבים אני לומד לפחות על עולם ומלואו של מחשבים. את החומר אני משלים מאוחר יותר, בלילה, מתוך הספרים. יחד עם הלימוד הזה של המערכות, אני מגלה שני דברים. האחד הוא כי המחשב אינו עובד בעצם לבדו. ישנה רשת שלמה של מחשבים באוניברסיטה, המחברת בין כל המחשבים ומספקת כוח מיחשוב רב יותר ויכולות מאוד מתקדמות של העברת מידע. הדבר השני שאותו אני מגלה הוא שישנם יועצים לסטודנטים בין כיתות המחשבים וניתן להעזר בהם במקרה של תקלה. ותקלות, יש ברוך השם, הרבה. אני לא אדם המסוגל להניח לתקלה ולהשאירה לא פתורה. אז אני מתחיל לשאוב ולגמוע מידע מן היועצים וזה מזרז את תהליך הלימוד שלי.

אחד המקומות בהם אני נוהג להשלים את חומר הלימוד, הוא בית משרדים בעיר התחתית שם אני עובד בלילות בתור שומר. בכל השנה בה עבדתי שם, למעט פקח של חברת השמירה שנטפל אלי באופן יוצא מן הכלל, ראיתי שם שלוש פעמים מישהו נכנס ויוצא. במהלך החופשה שבין שנה א' לשנה ב' אני עובד כשומר גם במעון לילדים בהדר עליון. שם קורים גם דברים מאוד מוזרים עם יחסם של ההורים אבל זה לא כ"כ מפריע לי כי העבודה שלי שם זמנית ויש לי דברים יותר חשובים מזה בראש.

את רוב החופשה הקדשתי ללימוד מערכות. הסיפור הוא כזה: בשנה ב’ בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, לומדים קורס במבוא לשימושי מחשב. מדובר בקורס העוסק בעיקרו בשימוש בסיסי במערכת התוכנה SAS המשמשת לניתוחים סטטיסטיים, על גבי המחשב המרכזי של האוניברסיטה. עד כמה שהשקעתי רבות במהלך השנה בלימוד הרשת, המחשבים האישיים ועיבוד תמלילים, עדיין, הנחתי, כי בני גילי מתמצאים במחשבים בד"כ, הרבה יותר ממני ואם אני רוצה להצליח בקורס (שהיה קשור בתחום החזק ביותר שלי – סטטיסטיקה), עלי להדביק את הפער. מה עוד, שעד אותה העת התעסקתי רק במחשבים אישיים וברשת, לא התקרבתי בכלל למחשב המרכזי. אני לא יכול להתקרב לשם, כי הכניסה במסופים היא על פי שם משתמש וסיסמא בלבד. שנה מעלי, בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, למד מפקד שכונה נוסף מהעיר. ניגשתי אליו וקיבלתי ממנו את פרטי הרשאת הכניסה שלו למערכת. תקופת החופשה חולקה לשניים. בחלק הראשון למדתי את מערכת המחשב המרכזי ואת ההבדל בינה ובין מחשבים אישיים. הסתבר שחוץ ממדריכים על המסך ומסכי עזרה, ניתן להפיק באמצעות פקודה די פשוטה, מדריך שימוש עב קרס, על ניר וללמוד. ללמוד על מערכת ניהול הקבצים. ללמוד על מערכות הפקודות השונות. על ההבדל שבין מערכת המחשב עצמה ובין מערכת המסוף. על התפקידים השונים שמתבצעים ברמת המערכת כולה לעומת מערכת המשתמש, אשר לה מוקצים משאבים ווירטואליים לשימושה. על השימוש במדפסות קו, בקלטות ובסרטים מגנטיים. ערכתי הכרות מקיפה ביותר עם המערכת. בכל בעיה שנתקלתי בה ולא מצאתי לה פתרון, ניגשתי אל היועצים ודרשתי תשובות והסברים. לא פעם, אירע שהיועץ/ת לא ידע/ה את התשובה ולקח/ה אותי ביחד איתו לברר את התשובה אצל גורמים מוסמכים וותיקים יותר. החלק השני הוקדש ללימוד SAS. מדובר במערכת סבוכה למדי הבנויה על עקרון בסיסי מאוד פשוט. יש לבנות מערך נתונים ולבצע עליו את הפרוצדורות לניתוחים הסטטיסטיים. אם כך, כל שנותר הוא ללמוד את השלבים הנחוצים, כיצד בונים את מערך הנתונים, כיצד שומרים אותו ומה האפשרויות הגלומות בו. לאחר מכן, ניתן ללמוד את הפרוצדורות הסטטיסטיות והשימוש בהן. נשמע פשוט, נכון. טוב זה לא עד כדי כך פשוט. ב SAS ניתן לכתוב תוכניות שלמות והסביבה שלו עשירה מאוד באפשרויות שונות ומגוונות. וזה עוד לפני העובדה שישנן כמה אלפי פרוצדורות אפשריות. אז למדתי כמה שיכולתי ללמוד ומסתבר שזה היה קצת יותר מידי יחסית לדרישות הקורס. בשיעור הראשון בקורס, חולקה חוברת התרגילים המצופה להגשה. היא כללה שמונה תרגילים שונים – שניים מאוד בסיסיים על מערכת ההפעלה של המחשב והשאר על צעדי הנתונים והפרוצדורות ב SAS. בשיעור השני, הגשתי את כל התרגילים פתורים. אי לכך, לא ראיתי צורך ממשי לשבת בשיעורים. הם לא התכוונו ללמד איך לעבוד עם SAS אלא רק לערוך, במשך חצי שנה, היכרות בסיסית ביותר עם המערכת. הגיע מועד המבחן ובהתחלה קצת נבהלתי כי במבחן כזה אני נדרש לכתוב על ניר? ללא כל גישה למסוף? נראה לי קצת מגוחך אבל ניחא. כתבתי. באחת השאלות, שבגינה ניתנו 35 נקודות, נתבקשתי לכתוב תוכנית המשתמשת בפרוצדורה לבחירתי, בכדי לפתור סוגיה סטטיסטית כלשהי. עניתי תשובה מדוייקת לשאלה אך לא קיבלתי עליה ולו נקודה אחת לרפואה. מדוע? כי הפרוצדורה בה השתמשתי, לא נלמדה כלל בקורס. הגשתי ערעור על הציון, לאחר שנתתי את התשובה שלי והתשובה המצופה, למי שהיה אז (ואני חושב שגם היום למרות שאני לא קשור לאוניברסיטה כבר יותר מחמש שנים) האדם שהכיר את מערכת SAS הכי טוב באוניברסיטה, והוא העיד כי תשובתי שלי על השאלה היתה מדוייקת יותר מן התשובה המצופה ממני. קיבלתי 20 מתוך 35 הנקודות על השאלה, ניגשתי למועד ב’ וקיבלתי 100.

באותה העת אני כבר גר בשכירות בנווה שאנן עם שני סטודנטים מן הטכניון אותם הכרתי במשמר האזרחי. אחד מהם, עולה חדש מרומניה, עתיד להיות חברי הטוב ביותר מאז… אני גם הבעלים הגאה של מחשב אישי XT עם כונן קשיח בנפח 20 MB ועם כרטיס גרפי הרקולס המדמה תצוגה צבעונית על גבי מסך שחור לבן. את המחשב הזה קניתי ב 800 ₪, למרות שלימים הסתבר לי, כי באותה התקופה בה קניתי אותו הוא היה שווה בערך שמינית מאותו הסכום. על המחשב הזה, מלמד אותי אותו שותף לדירה, את רזי מערכת ההפעלה DOS, ומקנה לי בסיס תיאורטי נרחב לפעולת המחשב. אנחנו עתידים לגור יחד כשנה בטרם הוא עוזב בכדי להתחיל מערכת יחסים שתמשיך אח"כ בהקמת בית ומשפחה, בעוד אני חוזר להתגורר ביחד עם אימי בנהריה, בדירה בבית מגורים משותף אשר נבנה בינתיים, על אותה הקרקע בה היה לפני כן, הבית בו גדלתי ביחד עם בית סבתי וסבי זכרונם לברכה. את מכירת הקרקע, חיסול הגינה שהתנוססה לתפארת, ובניית בית הדירות בו אני מתגורר גם כיום, אני זוקף לזכות שני דודי היקרים, אשר השכילו להרוויח במקום שבו כל שאר המשפחה יצאה בהפסדים כבדים. עם שני דודי אלה, אני לא מדבר מאז ועד היום.

באמצע שנה ב’ באוניברסיטה, נוצרה בעיה קלה במרכז המחשבים. אחת היועצות לסטודנטים, נאלצה לעזוב את עבודתה. בטרם עזבה, היא ניגשה אלי ושאלה האם אהיה מעוניין לקחת את שעות הייעוץ שלה על עצמי. אני, כמובן, קפצתי על המציאה ישר ובלי לחשוב יותר מפעמיים. נקראתי לראיון אצל מנהלת המערכות, האחראית, בין השאר על היועצים. בתחילת הראיון, היא הביעה את התפלאותה מכך שניגש למועמדות לתפקיד הזה, סטודנט לסוציולוגיה ומדע המדינה. משום מה, הרעיון הזה נראה לה חורג מגבולות הטעם הטוב. היא בחנה אותי במשך כשעה על כל ידיעותי על מערכת המחשב המרכזי ולא שאלה אפילו שאלה אחת הנוגעת לתוכנות מעבר למערכת ההפעלה (התפקיד הוגדר כיעוץ לסטודנטים בשימוש בתכונות סטטיסטיות ובמחשב המרכזי). על רובן המכריע של השאלות ידעתי לענות בלי כל בעיה, ומספר תשובות שלי אף הפתיעו אותה, שכן, לדבריה, הנושאים הללו לא אמורים להגיע לידיעתם של סטודנטים ואין זה מובן לה כלל כיצד אני יודע אותם. אולם היא קיבלה את חוות דעתם של כמה מן היועצים ונאותה לקבל אותי לתפקיד. במשך כשנתיים שימשתי כיועץ לסטודנטים והשקעתי את מרבית מרצי בנסיון למלא את חובותיי בחוגי הלימוד שלי ובלימוד מערכות המיחשוב באוניברסיטה. באותו הזמן, נוצר תפקיד חדש במרכז המחשבים. עקב ריבויי כיתות המחשבים החדשות, נוצר צורך בדרג ביניים שבין הפעלת הכיתות ומדור מערכות ובין היועצים לסטודנטים שהיו עובדים ארעיים וסטודנטים בעצמם. התפקיד נקרא אחראי כיתות מחשב והוא נמסר לאדם שהיה ועודנו מאוד יקר לי, היות ובמהלך חיי עד אותה העת לפחות, פגשתי במעט מאוד בני אדם שהשכילו להבין את נקודת ההשקפה שלי ואת אופן מבטי על העולם ועל סביבתי. אותו אדם, שהיה יועץ לסטודנטים כמוני עד אשר קיבל את התפקיד, היה בהחלט אחד הבולטים בין אותם בני אדם מבינים. בזמן שהוא היה הממונה הישיר עליי היתה פריחתי המקצועית בשיאה. מערכת התפריטים שהייתה בשימוש ברשת המחשבים בכיתות הלימוד, הייתה מיושנת במידה רבה והייתה די לא ידידותית למשתמשים בה. ישבתי וכתבתי מערכת תפריטים מודולרית חדשה לחלוטין, אשר שימשה מאז במשך כמה שנים את מרכז המחשבים. הטמעתה של מערכת תפריטים זאת, לא היתה פשוטה כלל ועיקר. הבעייה העיקרית שלה לא היתה בעיה טכנית אלא פשוט, שאני כתבתי אותה. אותה מנהלת מערכות, מסיבותיה השמורות איתה, לא אהבה את הרעיון שאדם זוטר כמוני כותב מערכת תפריטים שכזאת. היא התנגדה לכך, די בתוקף, עד אשר הצליחו, שני אנשים אחרים במדור מערכות, לשכנעה כי המערכת הזאת עדיפה על המערכת שהייתה עד אז בשימוש ומכל מערכת תפריטים אחרת שבנמצא. כמה חודשים לאחר הכנסת מערכת התפריטים הזאת לשימוש, עזב אחראי כיתות המחשבים, את האוניברסיטה ואני קיבלתי את תפקידו.

*
שייך לנושא(ים): מרק אספרגוס ללא מתכון
*
תג(ים): , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>