שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

מי בכלל צריך את כל הטקסט הזה?

בני אנוש נוהגים לפעול מתוך מגוון שלם של מניעים ו"מנגנוני הפעלה". אחד הדברים המרכזיים המפרידים אותנו, בני הקשת האוטיסטית, משאר בני אנוש, הוא אותם מנגנוני הפעלה. זה אמנם לא יהיה נכון להגיד כי ישנו מנגנון המאפשר כל פעולה בקרב נוירוטיפיקלים ומנגנון אחר, המתאים לכל אנשי הנוירודייברסיטי, אולם אני סבור, לאור הרבה זמן שיחות ומחשבה בנושא, כי ניתן לאפיין כמה "קווים כללים" המפרידים שתי אוכלוסיות אלו. ברמה העקרונית, חלק ניכר מהפעולות שנוירוטיפיקלים עושים, נובעות מתוך אינטואיציה ותת-הכרה. נוירוטיפיקלים מצליחים לפעול בלא השקעת מחשבה מוקדמת בפעולתם, ולעיתים אף אינם מודעים לעצם עובדה זו. לעומתם, אנשי הספקטרום האוטיסטי, ואחרים מתחום הנוירודייברסיטי, עלולים למצוא אופן פעולה שכזה, כבלתי אפשרי. גם אם המחשבה נעשית כהרף עין (כתוצאה, בדרך-כלל, של תרגול מתמשך), עדיין נדרשת מחשבה מסויימת בכדי להפיק פעולה כלשהי.

מכיוון שפעולה, כל פעולה, דורשת מחשבה, הרי שבכדי לאפשר את המחשבה הזו, נדרשת הבנה. הבנה היא התוצר של תהליך מחשבתי, אך היא גם זו המאפשרת התפתחות של תהליכי מחשבה מורכבים יותר. בסופו של דבר, היחסים שבין הבנה ומחשבה, מאוד דומים ליחסים שבין הביצה והתרנגולת. וכאן עולה השאלה מה עומד בבסיס המשותף של ההבנה ותהליכי המחשבה.
עבור אדם החושב באמצעות שפה המשמשת לתקשורת, ברור לחלוטין כי התשובה לשאלה זו תהיה פשוט "שפה". כל מה שאנחנו מבינים, אנחנו מבינים במסגרת השפה המשמשת אותנו באופן טבעי (יש המכנים אותה "שפת אם”) ואך ורק במסגרת המאופשרת ע"י אותה שפה. אך מה אם איננו חושבים באמצעות שפה המשמשת אותנו לצרכי תקשורת? כבר תיארתי בעבר (וגם אחרים תיארו לפני) כיצד תהליכי המחשבה בקרב א"סים, שונים במהותם מאלה של נ"טים ולו בעצם העובדה שאנו איננו חושבים באמצעות אותה השפה המשמשת אותנו לתקשורת. אולם חלק ניכר מן האפשרות לפתח את מחשבותינו והבנותינו, יכול שיתאפשר כתוצאה של תקשורת. לאמיתו של דבר, בקרב א"סים רבים זהו המניע הכמעט יחיד לתקשר – להחליף מידע בכדי לאפשר הבנות יותר מדוייקות, יותר שלמות ויותר מפותחות.
אחד המנגנונים החשובים ביותר בכדי לאפשר תקשורת שכזו, ניתן לכנות בשם "תרגום". כינויי זה אמנם אינו מושלם, היות ומה שעומד בצד השני מהשפה המשמשת לתקשורת, איננו בדיוק שפה ולרוב איננו מוגבל באותם הגבולות של שפה, אך בהיעדר מילה יותר מדוייקת, אמשיך להתייחס אל תהליך זה כאל "תרגום".
למעשה, אותו הדיוק (או חוסרו), שעליו עמדתי כעת, הוא אחד החלקים המרכזיים ביותר והבעיתיים ביותר באותו תהליך "תרגום". בהיותו מעבר ממנגנון פנימי של מחשבה, שאינו מוגבל כמו שפה והוא הרבה יותר רחב ממנה, אל המבנה המצומצם של שפה, תהליך התרגום בצד זה טומן בחובו צמצום של מובנים שונים ובצד השני הוא כולל הרחבת מובנים. בכדי לשרת את המטרה של הרחבת ופיתוח ההבנה, חייב התרגום להיות כמה שיותר מדוייק. והרי לכם דיסוננס כמעט טהור. הצמצום וההרחבה של תהליך התרגום עומדים בסתירה מוחלטת לצורך בדיוק. הדרך להתמודד עם דיסוננס זה, יכולה להיות מגוונת ביותר. יש שיעדיפו פשוט לא לתרגם ולהישאר בעולמם שלהם במחיר חוסר פיתוח ההבנה או לפחות האטת פיתוח זה. דרך אחרת היא לחפש כל הזמן את התרגום המתאים ביותר והמדויק ביותר האפשרי, תוך התפשרות מסויימת ביותר, ומבוקרת ביותר, על מידת הדיוק, בכדי להעצים את אפשרות ההתפחות של ההבנה.

אולם גם במקרה שאין כלל צורך בתרגום, והתקשורת השפתית נעשית מתוך מניעים שונים לחלטין, היש טעם בקשורת בה שני הצדדים המקיימים את אותה התקשורת, לא יעדיפו להבין האחד את השני? ובכן, אני סבור שאין טעם בה, בשפה, אם הדוברים אותה אינם מבינים, זה כוונתו של זה ואינם שואפים להגיע, לפחות קרוב לאותה מידת הדיוק, לה אני ושכמותי זקוקים בכדי להיות בכלל מוכנים לאפשר תקשורת.

מכל אלה נובעת, לדעתי, מסקנה אחת ויחידה: בכדי לקיים תקשורת הדדית אפקטיבית, אנו זקוקים לפרוטוקול ברור, שקוף ונקי של משמעותה של השפה – לפחות בכל הנוגע לטקסטים אשר אמורים להיות נגישים לאנשים בעלי שונות ניכרת זה מזה באותם המנגנונים העומדים בבסיסה של התקשורת.

אולם עבורי, ישנה משמעות נוספת המתבקשת מכל זה. היות והכל סובב סביב מחשבה, הבנה ותרגום, הרי שמרגע שהצלחתי לתרגם חלק מסויים ממחשבתי ולהביאו בצורת טקסט אל המרחב התקשורתי, עבורי, באותו המרחב, אין דבר קדוש יותר מן

המילה

*
שייך לנושא(ים): אני חושב משמע אני קיים, אספרגר והספקטרום האוטיסטי
*
תג(ים): , , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

4 תגובות על מי בכלל צריך את כל הטקסט הזה?

  1. מאת ליאת‏:

    הי רונן,
    זה מעניין. כנירוטיפיקלית, הייתי שמחה אילו יכלת להדגים את טענותייך התיאורתיות. אני חושבת שדוגמא שלאחריה מגיע דיון תיאורטי היא פרקטיקה מצויינת להבהרת נקודות. אני מרגישה שהלכתי קצת לאיבוד.

    הייתי מאוד שמחה אילו היית יכול להרחיב את הרעיון הזה – "בהיותו מעבר ממנגנון פנימי של מחשבה, שאינו מוגבל כמו שפה והוא הרבה יותר רחב ממנה, אל המבנה המצומצם של שפה, תהליך התרגום בצד זה טומן בחובו צמצום של מובנים שונים ובצד השני הוא כולל הרחבת מובנים. "

    אם אתה יכול לפרט או להדגים את המנגנון הפנימי של המחשבה אשמח לקרוא תיאור של כיצד ניתן לחשוב "ללא שפה". כלומר, מהי מחשבה מופשטת שאינה מקבלת היבט שפתי כלל. כן, אני יודעת שיש כאן סתירה שהרי הטיעון הוא בדבר מחשבה שהינה מופשטת הרבה יותר מאשר באה לידי ביטוי בשפה. יחד אם זאת, זה הופך לי להיות קצת מטפיזי אם זה לא ניתן לביטוי. אשמח אם תוכל לתת דוגמא המתקרבת אפילו, למרות שהינה מוגבלת, למחשבה מופשטת שאינה שפתית.
    תודה.
    ליאת

  2. מאת רונן גיל‏:

    האמת היא כי שלא ביודעין, את מתפרצת לדלת פתוחה לרווחה…

    הפוסט הזה בא לאור בקשה קטנה שקיבלתי, לכתוב משהו מאוד קצר (זה היה הכי קצר שיכולתי) על חשיבותו של טקסט…

    אבל מה שמעניין הוא שחלק מהרקע לבקשה הזאת היה דיונים שהתקיימו לפני זמן מה ובעקבותיהם התקבלה החלטה עקרונית כי יש לכתוב על נושא זה ספר. אני מתכוון לכתוב את הספר הזה בשלב כלשהו, אבל כרגע קורים יותר מידי דברים בכדי שאוכל לגשת לזה…
    בינתיים, כתבתי מצגת בנושא הזה, אשר הוצגה לפני כמעט שנה בירושלים, בהרצאה בפני פעילים בארגונים במגזר החרדי.
    ההרצאב הזאת, שלוותה כמובן, בהרבה דוגמאות, הוקלטה בוידאו ויש בכוונתי, בשלב כזה או אחר, לשים חלקים מהוידאו הזה ברשת…

    ולאחר כל הפתיח הזה, אשמח לתת שתי דוגמאות רלוונטיות, שכבר נתתי בעבר:
    1. הפעולה של לקום מהכסא ולהתחיל ללכת… כמה פעמים יצא לך לחשוב על עצם הפעולה הזאת והתזמון של תנועת כל שריר בכדי לבצע את הפעולה הזאת? אני, אינני מסוגל לבצע את הפעולה הזאת (בלי הרבה קשר למוגבלותי הפיזית הנוכחית – זה היה נכון גם בלעדיהה) מבלי להשקיע בכך מידה מסויימת של מחשבה… אם אני נאלץ לקום בתפאומיות מן הכסא, אני לא אתחיל ללכת אלא אפול…
    2. היו בעבר כבר מי שתיארו את המחשבה הלא מילולית, למשל כחשיבה בתמונות… ובכן, אצלי זה לא ממש ככה ובוודאי שלא באופן פשטני כמו המתואר ב"לחשוב בתמונות" מאת ד"ר טמפל גרנדין… עבורי (וגם עבור א"סים אחרים שאני מכיר) התאור הדומה ביותר לתהליך של חשיבה הוא אלגוריתם כפי שהוא נרשם בתרשים זרימה… וזה כשלעצמו – הוא תרגום מצומצם ביותר של תהליך המחשבה – זוהי פשוט הדרך הנוחה ביותר להתחיל תיאור כזה של המחשבה שלי.
    מחשבה לא שפתית מתבצעת ע"י בנייה וניתוח של "מבנים מחשבתיים". מבנים אלה מורכבים מרעיונות (שאפשר להקביל אותם לכתב מסויים) אשר מורכבים מרעיונות יותר מופשטים (המקבילים, אולי, לפסקאות) ומחלקים יותר פשוטים (המקבילים, אולי, למשפטים) וכן הלאה דרך מילים, סימני פיסוק, הברות ואותיות. כל חלק כזה במבנה המחשבתי מקבל סימן המקביל לסימן לוגי כלשהו. עד כאן זה נשמע מאוד מקביל לשפה – נכון? אז כאן נגמר הדמיון…
    בשפה, בכל שפה – גם זו המשמשת אלגוריתמיקה ושפות תכנות, ישנם כללים המגבילים את אופן חיבור הסימנים זה לזה… נסי למשל לחשוב על מילה בעלת 25 עיצורים ללא אף תנועה… – זה לא משנה מהי שפת אימך – אין מילה כזאת ולא יכולה להיות מילה כזאת בשום שפה… אבל זהו רק כלל אחד המגביל את השפה ואת החיבור בין הסימנים הלוגיים השונים – חישבי למשל על המימדים השונים בהם יכולים סימנים אלה להתחבר זה לזה…שפה היא דבר מאוד חד מימדי במובן זה… המוח האנושי הנ"טי, מסוגל להבין מבנים מחשבתיים בעלי מספר מימדים (בד"כ, עד שלושה) ואף לתארם בעזרת שפה חד מימדית (ע"י פריסת המימדים הנוספים אל אותו מימד אחד – יש המכנים זאת "מטריצה")… אבל מה דעתך על מבנה מחשבתי בעל אינסוף מימדים? עבורי, דווקא ההגבלה של מספר המימדים, מקשה על תהליך המחשבה. אני יכול (וצריך) לחבר במוחי אל המבנה המחשבתי, כמה מימדים שרלוונטיים לאותו מבנה, באופן אינסופי – פשוטו כמשמעו.
    הדבר היחיד, המגביל את המבנה המחשבתי אצלי ואת האופן בו מתחברים זה לזה חלקיו השונים של אותו המבנה, הוא ההגיון הפנימי של המבנה הספציפי הזה – לא שום עקרון או כלל אחר… ישנם דברים רבים המשפיעים על המבנה המחשבתי (וגם על ניתוחו) – רובם הם נתונים ממבנים מחשבתיים קודמים או מגירויים חיצוניים – אבל המבנה המחשבתי עצמו לא יכול להיות מוגבל בגבולות הכל כך צרים של שפה…

    תקשורת, בד"כ, מחייבת לצמצם את המבנה המחשבתי לכדי אותם הגבולות – והסיבות לכך מגוונות ביותר, אבל זה כבר סיפור נפרד ומסובך הרבה יותר…

  3. מאת ליאת‏:

    מבנים מחשבתיים. "מבנים אלה מורכבים מרעיונות (שאפשר להקביל אותם לכתב מסויים) אשר מורכבים מרעיונות יותר מופשטים (המקבילים, אולי, לפסקאות) ומחלקים יותר פשוטים (המקבילים, אולי, למשפטים) וכן הלאה דרך מילים, סימני פיסוק, הברות ואותיות. כל חלק כזה במבנה המחשבתי מקבל סימן המקביל לסימן לוגי כלשהו".

    עוד פעם הלכתי לאיבוד אחרי פסקה זאת.
    אם מבנים מחשבתיים מורכבים מרעיונות ואת הרעיונות ניתן לפרק לסימנים וזה לא מילים וזה לא תמונות, אז מהי הממשות של אותם רעיונות במבנים המחשבתיים?
    כתבת שזה כמו אלגוריתם. בוא נקח את הדוגמא של לקום מהכיסא וללכת. בכדי שתבצע את הפעולה הזאת, אתה מריץ איזה שהיא אלגוריתם בראש של מה שצריך לעשות והאלגוריתם הזה בא לידי ביטוי לא במילים, לא בתמונות. כלומר, זה לא שאתה צריך לדמיין את איך אתה קם מהכיסא והולך לפני שאתה עושה את זה? או שכן? ואוו. זה כמו fast foward על כל דבר שאתה צריך לעשות. אין דברים שהם אוטומטים לחלוטין? הרי יש גם דברים פיזיים שאינם נשלטים כמו למשל עשיית צרכים, או אורגזמה… אם כל דבר צריך להריץ אלגוריתם לפני שעושים אותו, היכן הידע הנצבר? אם אתה צריך לקום מהכסא אתה צריך לחשוב על כל שריר ושריר שאתה מזיז בגוף? איך המוח שלך לא מתפוצץ מכל המידע הזה?
    המון לא מובן לי רונן. במיוחד הנושא הזה של המבנים המחשבתיים וממה הם בנויים וכיצד רעיונות יכולים להיות משהו אחר שאין לו את הממשות של ויזואליזציה או שפה כלשהי. אולי בגלל שאני לא ממש מבינה שפה שאינה במילים. כלומר, אני לא קוראת תווים. אין לי מושג בפיזיקה, מתימטיקה, לוגיקה, שפות תכנות או כל שפת סימנים שאינה מילולית.

    זה מדהים שכל פעולה גופנית, צריכה לעבור איזשהו עיבוד במוח. כנראה המוח שלך משתמש בהרבה יותר תאים, קשרים, מעברים וכו'. הייתי שמחה להבין טוב יותר את תהליך העיבוד כי הוא נורא מופשט לי ולא ברור.

  4. מאת רונן גיל‏:

    "זה לא שאתה צריך לדמיין את איך אתה קם מהכיסא והולך לפני שאתה עושה את זה? או שכן?"
    שום או ש… במקרה זה ובדומים לו (כשהמבנה המחשבתי קשור לפעולה שעלי לבצע למשל), אני בהחלט צריך לדמיין זאת לפני בצוע הפעולה. וככל שאצליח לדמיין זאת יותר טוב ולערוך "סימולציות" לפני הפעולה, כך אעשה את הפעולה יותר טוב.

    "ואוו. זה כמו fast foward על כל דבר שאתה צריך לעשות. אין דברים שהם אוטומטים לחלוטין?"
    לא. אצלי אין! ישנם רפלקסים. אבל רפלקסים אלה הרבה יותר עדינים והרבה יותר מצומצמים מאשר אצל נ"טים…

    הרי יש גם דברים פיזיים שאינם נשלטים כמו למשל עשיית צרכים, או אורגזמה…
    בשתי הדוגמאות הללו – את מניחה שהם אינם נשלטים לחלוטין… ואני יודע שבמידת מה הם ישארו רפלקסיביים, אך במידה רבה, הם בהחלט כן ניתנים לשליטה.

    "אם כל דבר צריך להריץ אלגוריתם לפני שעושים אותו, היכן הידע הנצבר?"
    בשני מקומות (שאת שניהם ניתן להכניס תחת כותרת של תרגול / נסיון): באפשרות להגיע ל"סימולציה" יותר מדוייקת בפעם הבאה ובקיצור הזמן שלוקח התהליך…

    "אם אתה צריך לקום מהכסא אתה צריך לחשוב על כל שריר ושריר שאתה מזיז בגוף? איך המוח שלך לא מתפוצץ מכל המידע הזה?"
    זו שאלה מעניינת שאין לי עליהה תשובה.. כנראה שזו הסיבה שאנחנו זקוקים לראש יותר גדול…:-) (ואגב – כן. מחקרים כבר גילו שחלק מהשונות הנוירולוגית באוטיזם יכולה להתבטא במספר קשרים הרבה יותר גדול באזורים מסויימים במוח, בקשרים מסויימים הרבה יותר חזקים ובקשרים אחרים הרבה יותר חלשים).

    "המון לא מובן לי רונן. במיוחד הנושא הזה של המבנים המחשבתיים וממה הם בנויים וכיצד רעיונות יכולים להיות משהו אחר שאין לו את הממשות של ויזואליזציה או שפה כלשהי."
    ברור לי לחלוטין שזה אינו מובן לך… ממש כשם שהתנהלות / חשיבה / פעולה / תקשורת נ"טית, אינה מובנת לי (ואני חי בסביבה מאוד נוירוטיפיקל אוריינטד)… ישנם אלמנטים מסויימים שאפשר לנסות להבין (וככל שנתעמק בזה הרבה יותר נוכל להבין מעט יותר) אבל את הליבה הענקית של ההבדלים בינינו, צריך לחיות כדי להבין… מה שחשוב הוא שממש כשם ששנינו זוכרים זאת, יזכרו גם כל הסובבים אותנו – שהבדלים אלה בהוויה / בחשיבה / בהתנהלות הינם הבדלים לגיטימיים שאין לנסות להכחידם או להתייחס אליהם כפסולים – מה שאפשר הכי טוב והכי חשוב הוא לגשר על פערי התקשורת הנובעים מהבדלים לגיטימיים אלה – ואת זאת נוכל לעשות אך ורק דו צדדית – לבנות יחד את פרוטוקול התקשורת שיהיה אפשרי ומתאים לכל הצדדים המעורבים – ולא ע"י כפיה של פרוטוקול אחד, כאילו הוא אמור להתאים לכולם….

    בחלקים ניכרים מחיי, אני שואף להבנה. הבנה, לדעתי, היא הבסיס לרוב החיים. אולם ישנם תחומים מסויימים בהם לא ניתן להגיע להבנה או שבאופן פרקטי, עדיף לנו יותר להשקיע בתשתית במקום לנסות להבין יותר מכפי שאנו מבינים כעת… אני סבור שכאן הגענו בדיוק להקודה הזאת… הנקודה בה את לא יכולה להבין את הוויתי ממש כשם שאני לא יכול להבין את הוויתך שלך… אני סבור שההתעסקות עם ההבנה ההדדית בנקודה זו, היא חשובה ביותר, אבל הרבה יותר דחוף כרגע, לאפשר את בניית הגשרים ההדדיים ולשפר את מתן הלגיטימציה ההדדית למה שאיננו מסוגלים להבין…

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>