טוב, אז ברחתי מעיר מגוריי.
נטשתי את השגרה.
נכון שגם כך היה לא קל.
ונכון שגם כך, הכל כבר מתחיל להתפרק.
ובכל זאת, גורשתי מעיר מגוריי.
ועכשיו, שיפרתם את הטווח ואתם מגיעים אפילו עד לפאתי מקום מקלטי.
מכאן, כבר אין לי לאן לברוח יותר.
ואני לא רוצה לשמוע את הבומים הללו יותר.
אז אולי די כבר.
הניחו לי לנפשי!