אל כבוד השייח` חסן נסראללה ימח שמו ושם זכרו

נכון, אתם עדיין יורים עלי רקטות
(ברוך השם, פחות, אבל עדיין יורים).

נכון, אתה, לצערי, עדיין נושם
(אני מקווה מאוד שאוויר מאוד לא רענן, אך עדיין נושם).

נכון, ארגונך מצליח להסב נזק לחיילי צה"ל ולאזרחי מדינת ישראל
(בלי הבחן בין דם לדם).

נכון, התקשורת כאן הפסיקה לשמש לך קצין תצפית קדמי
(אם אכן יש לך את כל נקודות הפגיעה, אז למה זה כ"כ מרגיז אותך?).

אך דע לך, כבוד השייח` חסן נסראללה עוד כמה דברים:

• א. אין העולם (ואף לא האומה הערבית), מתייצב לצידך.
• ב. אינך יכול ואינך מוסמך לדבר בשם האומה הערבית, אשר חלקים נכבדים מאוד ממנה מגנים אותך, דווקא בשל ניסיונך זה (והרי נשקך טובח בהם ממש כשם שבנו).
• ג. בסופו של היום (גם אם ארוך כעשור או כמאה, היום הזה), ארגונך לא יהיה קיים יותר (מי ייתן, וגם אתה תצורף לרשימת השאהידים אליה אתה כל כך משתוקק להצטרף).
• ד. איך אתה חושב לגייס את האומה הערבית לצידך כאשר אתה משתמש בבניה של אומה זאת בתור מגן אנושי לארגונך היקר מפז, אותו אתה גם כך הולך לאבד (אין דבר בעולם אשר יוכל להציל את ארגונך. גם לא אלפי שאהידים)?