המלחמה, אוטיזם ואני

צהרי יום ג` 11/07/2006, בתיבת הדואר בביתי, נמצא מכתב.
למכתב הזה חיכיתי מזה זמן.
זהו בעצם, מכתב מהרופאה, המאשר כי אני לוקה ב PDD-NOS – תסמונת בספקטרום האוטיסטי.
היות ואין לי כל מקור משמעותי לפרנסה, למעט העסק המפסיד, אותו פתחתי בעל כורחי ב 02/01/2005, התכוונתי, לקחת מכתב זה ולפנות אל המוסד לביטוח לאומי בבקשה לקצבת נכות.
להבטחת הכנסה, אינני זכאי, היות ועבור העסק שלי ובשל מגבלתי, אני מחזיק ברכב.
יום לאחר שהגיע המכתב, החלה המלחמה. עוד יום עבר ואז נאלצתי לברוח מביתי ומשגרת חיי.
כעת, אני בחיפה היות ויותר רחוק מזה אני לא מסוגל להרחיק.
האזעקות משתוללות כאן ביתר שאת מיום ליום.
הרקטות כאן, אף כי במרחק יותר רב מאשר בעיר מגוריי, ממשיכות ליפול, ללא הפסק.
את הטופס למוסד לביטוח לאומי אינני יכול להגיש.
בנותיי הקטנות, עדיין אינן מסתגלות ממש לאבדן השגרה.
מקור נוסף למחייה אין לי, לא עבורי, לא עבור זוגתי ולא עבור בנותיי.
אינני מבקש תחנונים ו/או רחמים.
מימיי לא פניתי ללשכת רווחה כלשהי בבקשת סיוע. אני לא חושב, שאפילו כעת אני מסוגל להביא עצמי לידי כך.
אך העול כבר באמת ובתמים קשה מנשוא.

אנא, עשו כבר שכל זה ייגמר.