אל-כנס של בלוגרים – אפשר גם אחרת – עובדה

מסתבר שכן אפשר גם אחרת.
זה לא שלא נתקלתי באף אחד למשך כל היום (דווקא כן, כמה פעמים), וגם בהתחלה לא כולם ממש הבינו למה אני לא לוחץ את ידם המושטת למשך זמן רב, אבל זה היה מספיק מרווח כדי שכאשר היה צורך להתרחק קצת ולנשום, היה לאן, היה אויר מספיק טוב והיתה גם אוירה שלא תהתה מדוע ולמה מתרחקים. יש עוד הרבה מה ללמוד (כמו למשל, שאם אנחנו יושבים מעט מאחור אז זה בסדר והתכוונו לכך ואין שום צורך להזיז את הכסא של עצמך כדי לקרב אותנו למעגל, אבל זה לגיטימי לחלוטין שלא הכל בא באופן טבעי והעובדה היא שזה כן ניתן ללימוד. עובדה – במעגלים הבאים זה כבר לא קרה.

המפגש הזה אכן לא היה מדגם מייצג של הבלוגוספירה הישראלית, אבל אפשר ללמוד ממנו המון. אפשר ללמוד שגם אם המטרה של החלפת ידע משמועתי אינה המטרה היחידה או אפילו המרכזית שלך בלהגיע למקום כזה, אתה יכול לקבל גם אחרים שזו מטרתם היחידה. אפשר ללמוד מזה כיצד כן להקשיב גם לאנשים שחושבים אחרת. אפשר גם ללמוד שהפורמט הזה של אל-כנס יכול בהחלט להצליח ולעורר דיון רציני דיו בסוגיות בעלות עניין משותף, גם אם התוכנית המקורית לא ממש עובדת ודורשת תיקונים קלים תוך כדי. ניתן גם ללמוד שגם אם רוב המשתתפים הם בעלי אג`נדה ברורה וסדורה השונה מן האג`נדה שלך ואינם מעוניינים לדבר באופן ישיר על כיצד ניתן לקדם שינויי בעמדות חברתיות באמצעות הפלטפורמה הטכנית שהיא הדבר המשותף היחיד לכל הנוכחים, הדיון הזה כן מתנהל בעצם, בתוך דיונים בנושאים אחרים. אמנם חבל שלא היה דיון קצת יותר מובנה בנושא הזה, אבל גם המעט שהיה היה מפרה ביותר.

תודה למארגני מפגש הבלוגרים שהיה אתמול בינהרים, על היוזמה הברוכה ותודה לכל משתתפי המפגש שהוכיחו שזה יכול להצליח ושאפשר גם אחרת. התודה הכי גדולה ליואב גל ומשפחתו על האירוח החם ובעיקר…, לא, לא על הקרמשניט שכמו כל שאר האוכל וכל הארוח בכלל היה נהדר. מבין כל הדברים הנהדרים שהוגשו, אני דווקא התרשמתי הכי לטובה מהפונטש הנהדר. אז תודה גם עליו ועל הכל.

הדבר המרכזי, לדעתי, שניתן ללמוד מכל המפגש, הוא שאפשר גם אחרת. ניתן לתת יחס שוויוני ובכל זאת לשמור על תרבות דיון. אפשר לשים לב ולערוך את ההתאמות הנחוצות בכדי לא להרחיק את מי שמפגשים חברתיים אינם הדבר הכי טבעי לו. אפשר לקבל את השונה ולתת לו להרגיש שייך בלי להתעלם מן השונות, אלא פשוט לקבלה.