שינוי גודל האותיות

בקשה קטנה:    הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה להגיד בתגובה.    הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש

הכל

אני שומע הכל.
אני מריח הכל.
אני חש בטעם הכל.
ועל אף קוצר ראיה, אני רואה הכל.
וזה מאוד מעייף.
ולא הכל, בעולם החיצון, שקוף.
ולוקח הרבה זמן לעבד את הכל
וצריך מרחב בכדי לחשוב על הכל.
אז לפעמים, אני עוצם את עצמי ונכנס לעולמי.
ושם הכל שקוף לחלוטין.
ושם, בכל הזמן השקוף, ניתן לחשוב על הכל.
ושם יש מספיק מרחב שקוף, בכדי לעכל את הכל.
אבל בזמן החיצון ובמרחב החיצון, שבעולם החיצון, קורים דברים אחרים.
אז צריך לחזור גם לשם.
וכך קורה שהכל מתבלבל.

*
שייך לנושא(ים): אספרגר והספקטרום האוטיסטי
*
תג(ים): , , , , , , , . כתובת לשליחת TrackBack לפוסט זה
לפוסט זה ניתן להגיב בארבעה אופנים שונים: את כל התגובות לפוסט זה, ניתן לקבל גם ב תגובות לפוסט זה בRSS ערוץ RSS נפרד.

2 תגובות על הכל

  1. מאת רונן גיל‏:

    תודה.

    אגב – אני מעדיף את הגירסה הכהה יותר של הסנוזלן (והיה לי העונג לטעום משתיהן).
    כמו שאמרתי פעם למישל שפירא הנפלאה (לטובת קוראי הבלוג שמשום מה לא יודעים במה מדובר: סנוזלן הוא חדר חושים וגב' מישל שפירא הנפלאה היא הי שהביאה אותו ארצה במסגרת בית איזי שפירא): אני הייתי רוצה לחיות בתוך סנוזלן, אם לא הכאב החד שביציאה ההכרחית ממנו…

    תודה רבה רבה על התגובה המבינה הזאת.

  2. מאת ליאת‏:

    אזהו פוסט מקסים.
    באמת באמת מקסים. סתם חשבתי על חדר לבן לחלוטין. זה כי קרוב למקום שקוף לגמרי שאני יכולה לדמיין. כמו סנוזלין כזה.

    לדעתי, הפוסט הזה צריך להיות "המנון לאוטיסט". כל כל יפה ומדוייק וברור.
    ס
    ס

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>